232

לענין של "אף ביום השמיני למילואים שימש משה והקריב קרבנות ציבור..." דוקא בעולה ובמנחה, למרות שכך היה גם בעבודות האחרות?

כדי להבין זאת, יש להקדים ולהסביר הסבר נוסף³⁹ על שנאמר כאן "העולה" ו"המנחה" בה"א הידיעה, שהעולה והמנחה ידועות בכך שהן "עולת תמיד" ו"מנחת תמיד": הן ידועות בגלל תמידיותן.

במה נחשבות העולה והמנחה תמידיות יותר מכל שאר העבודות שנעשו בכל יום ויום – כבר הוסבר פעם בהרחבה⁴⁰, שמעצם העובדה שמכל העבודות היום־יומיות מכונה רק קרבן התמיד בשם "תמיד" סתם, מוכח, שהכינוי "תמיד" אינו ניתן רק על ההקרבה בכל יום, אלא בעיקר כדי להדגיש שזוהי פעולה נמשכת, נצחית – השפעת קרבנות התמיד נמשכת בכל היממה.

בכך מוסבר גם מדוע לגבי הקטורת, בפרשתנו, משנה התורה ואומרת "ויקטר עליו קטרת" ללא ה"א הידיעה, למרות שגם הקטורת הוקטרה בכל יום, ובפסוק שבהמשך נאמר "ויעל עליו את העולה ואת המנחה": כיון שרק העולה והמנחה קיימות בהשפעתן באופן תמידי, בכל רגע ורגע – לפיכך הן חשובות במיוחד וידועות.

י. התמסרות "כליל לה'" קיימת תמיד

ההסבר לכך בעבודה הרוחנית הוא:

קרבן התמיד הוא קרבן עולה, שכולו כליל לה'⁴¹. לעבודה של התמסרות מוחלטת לקדוש־ברוך־הוא, כליל לה', מוכן כל יהודי תמיד, בכל רגע ורגע, ואין הוא זקוק לשם כך להכנות מיוחדות:

כאשר מדובר על קרבן שחלק ממנו נאכל על ידי אנשים, והאכילה צריכה להיעשות בקדושה ובטהרה, כנדרש באכילת הקרבן – הכרחיות הכנות מיוחדות. כי האדם בטבעו צריך לחוש את טעמו הגשמי ואת תענוגו מן המאכל, ולכן קשה לו להגיע לידי כך שהוא יישאר בטבעו, באכילה, אך "יתהפך" לקדושה – אכילת הקרבן לשם שמים בלבד⁴².

על־אחת־כמה־וכמה כאשר מדובר בעבודת הקטורת, שמשמעותה, שגם שלש הקליפות הטמאות⁴³ ייהפכו לקדושה, הרי בודאי לא כל אחד מגיע לדרגה כזו.

אך כאשר מדובר על "עולה", דוקא