232
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לענין של "אף ביום השמיני למילואים שימש משה והקריב קרבנות ציבור..." דוקא בעולה ובמנחה, למרות שכך היה גם בעבודות האחרות?
כדי להבין זאת, יש להקדים ולהסביר הסבר נוסף39 על שנאמר כאן "העולה" ו"המנחה" בה"א הידיעה, שהעולה והמנחה ידועות בכך שהן "עולת תמיד" ו"מנחת תמיד": הן ידועות בגלל תמידיותן.
במה נחשבות העולה והמנחה תמידיות יותר מכל שאר העבודות שנעשו בכל יום ויום – כבר הוסבר פעם בהרחבה40, שמעצם העובדה שמכל העבודות היום־יומיות מכונה רק קרבן התמיד בשם "תמיד" סתם, מוכח, שהכינוי "תמיד" אינו ניתן רק על ההקרבה בכל יום, אלא בעיקר כדי להדגיש שזוהי פעולה נמשכת, נצחית – השפעת קרבנות התמיד נמשכת בכל היממה.
בכך מוסבר גם מדוע לגבי הקטורת, בפרשתנו, משנה התורה ואומרת "ויקטר עליו קטרת" ללא ה"א הידיעה, למרות שגם הקטורת הוקטרה בכל יום, ובפסוק שבהמשך נאמר "ויעל עליו את העולה ואת המנחה": כיון שרק העולה והמנחה קיימות בהשפעתן באופן תמידי, בכל רגע ורגע – לפיכך הן חשובות במיוחד וידועות.
י. התמסרות "כליל לה'" קיימת תמיד
ההסבר לכך בעבודה הרוחנית הוא:
קרבן התמיד הוא קרבן עולה, שכולו כליל לה'41. לעבודה של התמסרות מוחלטת לקדוש־ברוך־הוא, כליל לה', מוכן כל יהודי תמיד, בכל רגע ורגע, ואין הוא זקוק לשם כך להכנות מיוחדות:
כאשר מדובר על קרבן שחלק ממנו נאכל על ידי אנשים, והאכילה צריכה להיעשות בקדושה ובטהרה, כנדרש באכילת הקרבן – הכרחיות הכנות מיוחדות. כי האדם בטבעו צריך לחוש את טעמו הגשמי ואת תענוגו מן המאכל, ולכן קשה לו להגיע לידי כך שהוא יישאר בטבעו, באכילה, אך "יתהפך" לקדושה – אכילת הקרבן לשם שמים בלבד42.
על־אחת־כמה־וכמה כאשר מדובר בעבודת הקטורת, שמשמעותה, שגם שלש הקליפות הטמאות43 ייהפכו לקדושה, הרי בודאי לא כל אחד מגיע לדרגה כזו.
אך כאשר מדובר על "עולה", דוקא
הערות
- 39. ראה פרש"י.
- 40. ראה [המתורגם] לקו"ש ח"ג ע' 198 ואילך.
- 41. פרש"י יתרו יח, יב (וראה גם ויקרא א, ח־ט). וראה אוה"ת צו ע' טו.
- 42. ראה קונטרס עה"ח פ"ח. ולהעיר מהמסופר בד"ה רפאני תרח"ץ סעיף ה', "אשר פעם הראה הבעש"ט נ"ע לתלמידיו שור מלובש בבגדי ש"ק .. כי הי' צדיק א' שאכל בשר לקיים מצות שבת ומפני כו'". עיי"ש.
- 43. ראה תו"א צט, א. ובכ"מ.
רש"י על שמות י״ח:י״ב - הטקסט מספריא
עלה. כְּמַשְׁמָעָהּ, שֶׁהִיא כֻּלָּהּ כָּלִיל:
וזבחים. שְׁלָמִים:
ויבא אהרן וגו'. וּמֹשֶׁה הֵיכָן הָלַךְ? וַהֲלֹא הוּא שֶׁיָּצָא לִקְרָאתוֹ וְגָרַם לוֹ אֶת כָּל הַכָּבוֹד? אֶלָּא שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵיהֶם (מכילתא):
לפני האלהים. מִכָּאן שֶׁהַנֶּהֱנֶה מִסְּעוּדָה שֶׁתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְסֻבִּין בָּהּ, כְּאִלּוּ נֶהֱנֶה מִזִּיו הַשְּׁכִינָה (ברכות ס"ד):
עלה — Translate this according to its usual meaning: a burnt-offering, which was burnt entire and completely.
וזבחים AND SACRIFICES — i. e. peace-offerings.
ויבא אהרן וגו׳ AND AARON CAME, etc. — But where had Moses gone? Was it not he who had gone out to meet him and had been the cause of all the honour shown to him? But the explanation why he is not mentioned as having come to eat bread with Jethro is that he was standing by and waiting upon them (Mekhilta).
לפני האלהים BEFORE GOD — From this statement that they were “before God” we may learn that one who takes part in (more lit., who has enjoyment from) a meal at which scholars sit may be regarded as though he has enjoyment from the splendour of the Shechina (Berakhot 64a; cf. Mekhilta).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

