221

שיחה ב

ויקהל

א. "זה הדבר אשר צוה ה' לאמר"

על הפסוק "ויאמר משה... זה הדבר אשר צוה ה' לאמר"¹, אומר רש"י: "זה הדבר אשר צוה ה' לי לאמר לכם".

ומסבירים המפרשים², שהקושי של רש"י הוא: מפשוטם של הפסוקים מובן, שהמלים "זה הדבר אשר צוה ה'" קשורות ל"לאמר". כלומר, הקדוש־ברוך־הוא ציוה למשה לומר לישראל את הנאמר בהמשך "קחו מאתכם תרומה...". וקשה: הרי ציוויו של הקדוש־ברוך־הוא נאמר בלשון נסתר "ויקחו לי תרומה"³, ולא "קחו מאתכם תרומה", בלשון נוכח, וכיצד נאמר על כך "זה הדבר אשר צוה ה'" – שאלה הם בדיוק דברי ה'?

ב

לכן אומר רש"י "זה הדבר אשר צוה ה' לי לאמר לכם"⁴, ש"זה הדבר אשר צוה ה'", הוא "לי", והוא איננו מתייחס ל"לאמר", ואכן, הכוונה בכך היא לציווי "ויקחו לי תרומה...", בלשון נסתר. והמלה "לאמר" מהווה ענין חדש: "לאמר לכם", שאני צריך לומר לכם אותם דברים, אך בניסוח שונה – "קחו מאתכם תרומה...".

אך הסבר זה אינו כה ברור:

א) אף אם המלים "זה הדבר אשר צוה ה'" אכן קשורות ל"לאמר", גם אז אין הכרחי, שהקדוש־ברוך־הוא ציוה זאת בניסוח "קחו מאתכם...", כי המשמעות הפשוטה של "זה הדבר..." איננה דוקא שזהו הניסוח⁵ של הקדוש־ברוך־הוא, אלא שזהו התוכן והענין שציוה הקדוש־ברוך־הוא.

ב) רש"י כתב את פירושו בסגנון פשוט, באופן שגם "בן חמש (למקרא)" יבין את כוונתו. וכיון שהביאור האמור אינו מובן בפשטות דברי רש"י, הרי