127

הערות

1. *. ועפי"ז יובן גם מ"ש* "לו חפץ ה' להמיתנו גו' ולא הראנו את כל אלה וכעת לא השמיענו כזאת" – דלכאורה, מפשטות הלשון "השמיענו", וגם ממה שנאמר "וכעת לא השמיענו כזאת" שבא בהמשך ל"לא לקח גו' (לא הי' מקבלם ברצון – מצודות שם) ולא הראנו גו'". משמע שההוכחה מ"כעת לא השמיענו כזאת" שלא חפץ ה' להמיתנו הוא לא לפי שהבשורה אינה יכולה להתקיים אם ימותו (כפירוש המצודות שם), כי אם, מצד הענין שה' "השמיענו" (ופירוש "כזאת" – הוא כדלהלן), שזה מראה שהם חביבים בעיני ה' ואינו חפץ להמיתם**. ולפי"ז אינו מובן: מהי גודל ההפלאה כ"כ ב"השמיענו" יותר מב"הראנו" (שלאחרי שאמרה "לא לקח גו' ולא הראנו גו'" הוסיפה "וכעת לא השמיענו גו'"), והרי ראיה נעלה יותר משמיעה– כי "הראנו את כל אלה" הו"ע ראיית אלקות (בדוגמת "רואין את הנשמע") ו"השמיענו כזאת" הוא שעניני העולם, היו אצלם אז בבחי' שמיעה (בדוגמת "שומעין את הנראה"). ועוד – שהיו "כזאת" (כמו "הראנו את כל אלה"), שכל מציאותם הי' מצד אלקות***. וזהו מה שהוסיפה ב"השמיענו כזאת" על "הראנו את כל אלה", כי בחי' "שומעין את הנראה" היא נעלה יותר מבחי' "רואין את הנשמע", כבפנים.
2. . שופטים יג, כג. ולהעיר שפסוק זה הוא בההפטרה דש"פ נשא שבסמיכות (לאחריו או לפניו) לחגה"ש, זמן מ"ת.
3. . ויש לומר, שזהו ג"כ דיוק לשון רש"י שם "לא הי' משמיענו בשורה זו אם ראויים אנו למות" (ולא "אם נמות"), כי ההוכחה משמיעת הבשורה היא [לא מזה שאין הבשורה יכולה להתקיים באם ימותו, שהרי אפשר שמנוח ימות לאחרי שתתעבר וגם אשתו תמות לאחרי שתלד, כי אם], שמזה שהשמיע להם בשורה זו, מוכח שהם חביבים בעיני ה' ואינם ראויים למות. וראה בשוה"ג שלאח"ז.
4. . ויש לתווך זה עם הפירוש ש"השמיענו כזאת" הוא שמיעת הבשורה (ראה הערה (שבשוה"ג) הקודמת), שגם בשמיעת הבשורה "הנך הרה ויולדת בן", עם היות שהו"ע גשמי, הייתה בזה ההדגשה "נזיר אלקים יהי' גו' והוא יחל להושיע את ישראל גו'".