67
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כאשר "ואתה הסבות את לבם אחורנית", שהתורה מבארת על כך, ש"מנעת מהן התשובה" 56, הרי זה בחיצוניות בלבד. כי לא ייתכן שמלמעלה ייצרו מצב שהוא ההיפך מהתכלית. אלא אדרבה: עצם המצב של "הסבות את לבם אחרונית" הוא כדי 57 לעורר תשובה עמוקה יותר, תשובה מתוך "דחק".
י. הכוונה הפנימית:
התראה למען תשובה
לפי האמור לעיל יובן מדוע נאמר בפסוק עצמו רק "בא אל פרעה", ואין נאמר בפסוק "והתרה בו": כיון שבגלוי "הכבדתי..." הוא ענין המונע את התשובה, הרי הכוונה, כפי שנראה בחיצוניות, בענין של "בא אל פרעה", היא שהוא לא יציית, "למען שתי אותותי... ולמען תספר... את אשר התעללתי": ועל כך בא רש"י ומגלה את הכוונה של ענין זה בפנימיות58, שהמשמעות של "בא אל פרעה" היא "והתרה בו", שכאשר מתרים ומזהירים מישהו, הרי מתכוונים בהתראה זו, ובאיום של עונש קשה, שהוא יציית לציווי. כפי שאומר רש"י בפרשה הקודמת 59 "ומתרה בו לשוב".
יא. הרבי: לעורר כל יהודי לתשובה
בתורה כל הענינים מדוייקים60. והנה, אנו רואים שפרשת בא, הכוללת הוראה זו, נקראת תמיד בשבת61 שלפני יו"ד שבט, או בשבת שבו חל יו"ד שבט עצמו62 – יום ההילולא של כ"ק מורי וחמי אדמו"ר:
אמנם, בדברי הקדוש־ברוך־הוא למשה נאמר רק "בא אל פרעה", והענין של "והתרה בו" אינו נאמר במפורש בפסוק, אך בדברי משה אל פרעה נאמר במפורש בגלוי "כי אם
הערות
- 56. מ"א יח, לז. רמב"ם הל' תשובה פ"ו ה"ג. (אבל ראה רש"י במלכים שם: נתת להם מקום כו').
- 57. ועפ"י מ"ש בשמו"ר (פי"ג, ו) "כדי שיחזרו בהן ויעשו תשובה" – מובן, שאפילו בנוגע לפרעה, הכוונה פנימית היתה שישוב.
- 58. ולפי שכוונה זו היא "גבוהה מאד", אינה יכולה להתלבש בכתב (בציווי הקב"ה למשה) – ראה תו"א נב, ד.
- 59. שמות ד, כג.
- 60. ובפרט עפ"י מ"ש בשל"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב – נעתק בלקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 131 הערה 1. וראה גם בהמובא שם הערה 2.
- 61. דמיני' מתברכין כולהו יומין (זח"ב סג, ב. פח, א). – ועפ"י מה שדובר בכמה שיחות (וראה גם שיחת ש"פ וארא תש"ל), שגם השבת (שלאחרי ששת ימי החול) שייך בזה להשבת שלפנ"ז – גם כשיום ההילולא חל בש"פ בשלח, שייך הוא לש"פ בא.
- 62. כבשנת ההסתלקות. ועפ"י מה שנתבאר (ראה בארוכה שיחת י"ט כסלו תשכ"ה), שהגם שרוב המועדים נקבעו ביום מסויים בחודש, מ"מ, כשהם חלים באותו היום של השבוע, ובאותה הפרשה, הם בתוקף יותר – מובן, שבשנה זו חוזרת וניעורת ההמשכה שהיתה בפעם הראשונה ביתר שאת. ובפרט שהשנה נמלאו עשרים שנה. – ראה המכ' דר"ח שבט (ה'תש"ל) (נדפס בלקו"ש ח"ו (בהוספות) ע' 293).
משנה תורה, הלכות תשובה ו׳:ג׳ - הטקסט מספריא
ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה הוא שהקב"ה אמרע"יישעיהו השמן לב העם הזה וגו' וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר הבה נתחכמה לו נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו לפיכך חזק הקדוש ברוך הוא את לבו ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי וגו' ואולם בעבור זאת העמדתיך כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקדוש ברוך הוא התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו וכן סיחון לפי עונות שהיו לו נתחייב למונעו מן התשובה שנאמר כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו וכן הכנענים לפי תועבותיהן מנע מהן התשובה עד שעשו מלחמה עם ישראל שנאמר כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה עם ישראל למען החרימם וכן ישראל בימי אליהו לפי שהרבו לפשוע מנע מאותן המרבים לפשוע תשובה שנאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית כלומר מנעת מהן התשובה:נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל ולא על סיחון לחטוא בארצו ולא על הכנענים להתעיב ולא על ישראל לעבוד עכו"ם אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.