44

וענין הייחוס הוא העיקר דוקא בפסוקים אלו, כפי שאומר רש"י²¹, אשר משום כך הוא מתארה כאן כ"דודתו", שהוא לקחה משום היותה מיוחסת כמוהו, כפי שאנו מוצאים באופן מודגש אצל אברהם: "אל בית אבי תלך ואל משפחתי גו' ממשפחתי ומבית אבי"²².

אמנם המלה "דודתו" מופיעה בתנ"ך רק במשמעות של "אשת אחי אביו", אך אין זה ענין של "לא מצאתי לו חבר", שהרי כיון שלגבי אחי האב אנו מוצאים את הביטוי "דוד"²³, מובן, שאחות האב נקראת, בלשון נקבה, דודה, כנאמר²⁴: "לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת".

בכל זאת, כיון שבמפורש אין אנו מוצאים את הביטוי "דודה" לגבי אחות האב, אומר רש"י "אחת אבוהי" בלשון התרגום, ובכך כוונתו להביא הוכחה, ליתר תוקף, מתרגום אונקלוס. אך אין הוא צריך לציין "כתרגומו", כפי שהוא מציין בדרך כלל, כי גם בפשטות מובן שאחות האב יכולה להיקרא "דודתו", בדיוק כשם שאחי האב נקרא "דודו".

לפי זה מובן מדוע, לפי נוסחא אחרת, מצטט רש"י את המלים "את יוכבד דודתו", כי על ידי המלה "את" מודגש יותר ש"יוכבד דודתו" הוא המשך למלים הקודמות "ויקח עמרם", שלגביהן חשוב שהיא היתה אשה מיוחסת, ממשפחתו, כלדעיל.

ה. "בת לוי" – שתי מעלות

אך עדיין לא הכל מובן:

א) הרי ייחוסה העיקרי של יוכבד הוא היותה "בת לוי", כי הייחוס מצד האב קובע יותר²⁵ מאשר הייחוס מצד האח. וכיצד ייתכן שהתורה מציינת כאן רק "דודתו – אחות קהת", ואינה מציינת את העיקר "בת לוי"?

ב) השאלה אף קשה יותר: בכל מקום, כאשר מסופר על אדם שנשא אשה, אומרת התורה "בת פלוני"²⁶, כלומר, היא מציינת את האב, ובמיוחד לגבי יוכבד עצמה נאמר בפרשה הקודמת "ויקח את בת לוי". מדוע נאמר בפסוקנו רק "דודתו" (אחות קהת), ואין מוזכר כלל שהיא היתה "בת לוי"?

ענין זה מבהיר רש"י בציינו "בת לוי", כשהוא מפרש בכך את הנאמר בפסוק ²⁷: יוכבד (בת לוי, ולא מאב