14
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לקליפה הטמאה ר"ל – "ערי מסכנות לפרעה".
ו"זה לעמת זה": כשם ש"עיר אלקינו" נבנית, כביכול, מאבנים, בדומה לעיר הנבנית מבתים רבים, ולבית הנבנה מאבנים רבות19, שעיקרו וחוזקו של הבית הן האבנים שבו20 – כך היה גם, להבדיל, לגבי הערים של הקליפה במצרים, שהרי ה"קליפה" רוצה להידמות לקדושה, כקוף בפני אדם21: עיקר השעבוד של בני ישראל היה בהכנת הלבנים – "ותהי להם הלבנה לאבן"22 – האבנים לערי מצרים.
בכך מוסבר מדוע העבודה "בחומר ובלבנים" מופיעה לפני הכלל של "כל עבודתם", כדלעיל בסעיף א', כי משמעותה הפנימית של כל עבודה שהיא, היא בניית "בית", ובית מורכב מאבנים, כדלעיל: כאשר עושים דבר טוב, מצוה או עשיית דברי רשות לשם שמים, או באופן של "בכל דרכיך דעהו"23, מוסיפים בכך אבן לבנין הקדושה, וכאשר עושים מעשה שלילי, מוסיפים לבנה לבנין ה"קליפה". ההבדל בין הפעולות והעבודות השונות מתבטא בסוג הבנין, אך בחיצוניות יש לכל הפעולות אופי שווה – בנין: פעולות טובות – בנין ירושלים; פעולות לא טובות – בנין צור24.
ג. "אבנים" ו"לבנים"
באבנים עצמן, שמהן נבנה הבנין, יש שני סוגים: אבנים, שנבראו בידי שמים, ולבנים, הנעשות בידי אדם25. עבודתם של בני ישראל במצרים היתה דוקא בעשיית לבנים.
מהו ההבדל בין אבנים לבין לבנים? "אבנים", שהן בריאה בידי שמים, רומזות לדרגה נעלית בקדושה26, לכן צריך לבנות את בית המקדש מלכתחילה באבנים27, וגם ארץ ישראל בכללותה נקראת ארץ אשר אבניה ברזל"28. לעומת זאת, לבנים, שנוצרות בידי אדם, רומזות לעניני
הערות
- 19. ראה בארוכה ד"ה והי' הנשאר בציון תרצ"א פ"ב וג'. ד"ה אור לי"ד ש"ת פ"ג. ובכ"מ.
- 20. וכל' ס' יצירה (פ"ד בסופו) ב' אבנים בונות ב' בתים וכו' – ולהעיר מנגעים פי"ג, מ"ב. ובפרט ביהמ"ק – השלימות ד"עיר אלקינו" (ירושלים) – שעיקרו הי' אבנים, כדלקמן סעיף ה' וסעיף ח'.
- 21. זח"ב קמח, ב. וביהל אור ע' שנח, שהוא ע"ד שארז"ל (מדרש הגדול) עה"פ (בראשית ה, ג) שמקודם היו כקופין.
- 22. נח (יא, ג) וראה שער הפסוקים ר"פ שמות. לקו"ת לג"פ עה"פ (עב, ג ואילך – אוה"ת נח כרך ג תרסב, א ואילך. שם כרך ו' תתרסו, א ואילך).
- 23. החילוק בין ב' האופנים – ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 161, 188.
- 24. היפך בנין ירושלים (ראה רש"י תולדות כה, כג – ממגילה ו, א. וראה גם זח"ב רלו, א. רמ, א עיי"ש).
- 25. תו"א עז, ג. לקו"ת לג"פ שם. וראה גם ד"ה והי' הנשאר שם פ"ז.
- 26. ד"ה והי' הנשאר שם. וראה גם תו"א שם. לקו"ת לג"פ שם.
- 27. רמב"ם הל' בית הבחירה פ"א ה"ח.
- 28. עקב ח, ט.
משנה נגעים י״ג:ב׳ - הטקסט מספריא
האבן שבזוית בזמן שהוא חולץ. חולץ את כולו. ובזמן שהוא נותץ. נותץ את שלו. ומניח את של חבירו. נמצא חומר בחליצה מבנתיצה. ר' אלעזר אומר. בית הבנוי ראש ופתין. נראה בראש. נוטל את כולו. נראין בפתין. נוטל את שלו. ומניח את של חברו:
רש"י על בראשית כ״ה:כ״ג - הטקסט מספריא
ויאמר ה' לה. עַל יְדֵי שָׁלִיחַ; לְשֵׁם נֶאֱמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהוּא אָמַר לָהּ (בראשית רבה):
שני גוים בבטנך. גיים כְּתִיב; אֵלּוּ אַנְטוֹנִינוּס וְרַבִּי, שֶׁלֹּא פָסְקוּ מֵעַל שֻׁלְחָנָם לֹא צְנוֹן וְלֹא חֲזֶרֶת לֹא בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים (עבודה זרה י"א):
ושני לאמים. אֵין לְאֹם אֶלָּא מַלְכוּת:
ממעיך יפרדו. מִן הַמֵּעַיִם הֵם נִפְרָדִים זֶה לְרִשְׁעוֹ וְזֶה לְתֻמּוֹ:
מלאם יאמץ. לֹא יִשְׁווּ בִּגְדֻלָּה, כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה (יחזקאל כ"ו), לֹא נִתְמַלְּאָה צוֹר אֶלָּא מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם:
ויאמר ה' לה AND THE ETERNAL SAID UNTO HER through a messenger: it was told to Shem by holy inspiration and he told it to her (Genesis Rabbah 63:7).
שני גויים בבטנך TWO NATIONS ARE IN THY WOMB —The word is written גיים (exalted, noble persons), an allusion to Antoninus and Rabbi (Rabbi Judah the Prince) from whose table neither radish nor lettuce was absent neither in summer nor in winter (Avodah Zarah 11a)
ושני לאמים AND TWO RACES — The word לאם always denotes a people that has all the characteristics of a kingdom (Avodah Zarah 2b)
ממעיך יפרדו SHALL BE PARTED FROM THY BOWELS —as soon as they leave thy body they will take each a different course — one to his wicked ways, the other to his plain life (Genesis 5:27)
מלאם יאמץ SHALL BE STRONGER THAN THE OTHER RACE —They will never be equally great at the same time: when one rises the other will fall. Thus it says, (Ezekiel 26:2) “[Because Tyre (colonised by Esau) says about Jerusalem] I shall be filled with her that is laid waste” — Tyre became full (powerful) only through the ruin of Jerusalem (Megillah 6a).
משנה תורה, הלכות בית הבחירה א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
כשבונין ההיכל והעזרה בונין באבנים גדולות ואם לא מצאו אבנים בונין בלבנים ואין מפצלין את אבני הבנין בהר הבית אלא מפצלין אותן ומסתתין אותן מבחוץ ואחר כך מכניסין אותן לבנין שנאמר אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית ואומר ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

