1
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
שמות
א. "ואלה שמות..." – פירוש רש"י
בתחילת הפרשה מצטט רש"י את המלים "ואלה שמות בני ישראל", ומפרש: "אף־על־פי שמנאן בחייהן בשמותם, חזר ומנאן במיתתן1, להודיע חיבתן, שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר2 המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא" – שלמרות שכבר מנה אותם בשמותם בחייהם3, הוא מונה אותם שוב במותם, כדי להראות את החיבה להם, בהיותם מושווים לכוכבים, שהקדוש־ברוך־הוא מוציאם ומכניסם בספירה ובשמות, כנאמר בפסוק.
בפשטות4, רש"י אינו מתכוון במלים "חזר ומנאן" ל"בני ישראל" – בניו של יעקב – שהרי מנייתם בנפרד אינה מוזכרת כלל בפסוק, לא בפרשתנו ולא בפרשת ויגש5 – אלא, כוונתו ל"יוצאי ירך יעקב", כולל נכדי יעקב וניניו, אשר הגיעו למצרים, שכולם מנויים הן בפרשת ויגש והן בפרשתנו – "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים", ו"ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש". ועל כך אומר רש"י, שהסיבה למנייתם בשנית היא "להודיע חיבתן...".
לפי זה מובן מדוע בדבריו "חזר ומנאן במיתתן" משמיט רש"י את המלה "בשמותם", ואומר זאת רק לגבי "מנאן בחייהן" – כי בפרשתנו אין נמנים שמותיהם של כל שבעים הנפש.
ב. הקשיים על פירוש רש"י
אך לפי זה מתעוררים קשיים על כל פירוש זה של רש"י, מתחילתו ועד סופו:
א) כיון שכוונת רש"י לבאר מדוע מציינת התורה שוב את המספר של "כל נפש יוצאי ירך יעקב", ולא מדוע נמנים שמות השבטים, הוא היה צריך להסביר זאת על הפסוק "ויהי... שבעים נפש", ולא על "ואלה שמות בני ישראל"?
ב) הקושי בפרשתנו הוא בכך שיוצאי ירך יעקב כבר נספרו בפרשת ויגש, ולא מפני השמות המפורטים שם. מדוע אפוא מוסיף רש"י לדבריו "אף־על־פי שמנאן בחייהן" גם את המלה "בשמותם"?
הערות
- 1. בכמה דפוסים – וכ"ה ברמב"ן כאן: אחר מיתתן.
- 2. ישעי' מ, כו.
- 3. ויגש מו, ח ואילך.
- 4. וראה רא"ם וגו"א כאן.
- 5. ואין לפרש שכוונת רש"י ב"מנאן בחייהן בשמותם" הוא להמנין בשעה שנולדו (וישלח לה, כב ואילך. וראה פירש"י שם: משנולד בנימין כו') שבמנין זה נמנו רק השבטים ונמנו בשמותם – אף שלכאורה, ישנה עדיפות בפירוש זה, כי לידתן ומיתתן הוא דוגמת מוציאן ומכניסן – כי זה מצינו גם בישמעאל (חיי שרה כה, יג ואילך), ועכצ"ל שפ"א אין בזה משום חיבה. 1
רש"י על בראשית ל״ה:כ״ב - הטקסט מספריא
בשכן ישראל בארץ ההיא. עַד שֶׁלֹּא בָא לְחֶבְרוֹן אֵצֶל יִצְחָק אֵרְעוּהוּ כָל אֵלֶּה:
וישכב. מִתּוֹךְ שֶׁבִּלְבֵּל מִשְׁכָּבוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבָהּ; וְלָמָּה בִלְבֵּל וְחִלֵּל יְצוּעָיו? שֶׁכְּשֶׁמֵּתָה רָחֵל נָטַל יַעֲקֹב מִטָּתוֹ, שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה תָּדִיר בְּאֹהֶל רָחֵל וְלֹא בִּשְׁאָר אֹהָלִים, וּנְתָנָהּ בְּאֹהֶל בִּלְהָה; בָּא רְאוּבֵן וְתָבַע עֶלְבּוֹן אִמּוֹ, אָמַר אִם אֲחוֹת אִמִּי הָיְתָה צָרָה לְאִמִּי, שִׁפְחַת אֲחוֹת אִמִּי תְּהֵא צָרָה לְאִמִּי? לְכָךְ בִּלְבֵּל (שבת נ"ה):
ויהיו בני יעקב שנים עשר. מַתְחִיל לְעִנְיָן רִאשׁוֹן, מִשֶּׁנּוֹלַד בִּנְיָמִין נִשְׁלְמָה הַמִּטָּה וּמֵעַתָּה רְאוּיִים לְהִמָּנוֹת, וּמְנָאָן; וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ, לְלַמְּדֵנוּ בָא, שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין וְכֻלָּן צַדִּיקִים, שֶׁלֹּא חָטָא רְאוּבֵן:
בשכן ישראל בארץ ההוא WHEN ISRAEL DWELT IN THAT LAND — before he came to Isaac at Hebron, all these troubles happened to him.
וישכב AND HE LAY — Because he had disturbed his couch Scripture accounts it to him as though he had actually sinned in this manner. But why did he disturb his couch? When Rachel died Jacob removed to Bilhah’s tent and Reuben came and protested against the slight thus inflicted on his mother (Leah). He said: “If my mother’s sister was her rival, is that any reason why the handmaid of my mother’s sister should become a rival to her!” On this account he disturbed the couch (Shabbat 55b).
ויהיו בני יעקב שנים עשר NOW THE SONS OF JACOB WERE TWELVE — Scripture begins again where it left off the previous narrative (i.e. the birth of Benjamin): when Benjamin was born the destined number of his sons was complete and it was proper that they should then be enumerated; and therefore it enumerates them. Our Rabbis explained that these words are intended to tell us that Jacob’s twelve sons were all equal — they were all equally righteous, for Reuben had committed no actual sin (Shabbat 55b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.