241
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שהסיפורים עצמם קיימים תמיד, כפי שהם בתוכנם ברוחניות14.
וכך גם לגבי הסיפור שלעיל – "ויכלכל יוסף... את אחיו...": הענין, שבכל דור ודור צריך כל יהודי ללמוד מסיפור זה הוראות מסויימות,
כולל, כמובן, את ההוראה העיקרית15, שמביא אדמו"ר הזקן בתניא* מספר הזהר, שכשם שיוסף היטיב עם אחיו למרות כל מה שהם עשו לו16, כך צריך כל יהודי לנהוג כלפי הגורמים לו עוול בו, שלא זו בלבד שלא ישיב להם כגמולם ח"ו, אלא אדרבה "לגמול לחייבים טובות" –
נובע מכך שהסיפור של "ויכלכל יוסף..." מתקיים תמיד במשמעותו הרוחנית.
ד. יוסף העניק לאחיו גם רוחניות
ענין נוסף בקשר להוראות הנלמדות מהתורה:
כשלומדים הלכה או הוראה מענין מסויים בתורה, הרי כיון ששום ענין בתורה אינו מקרי ח"ו, אלא הכל מדוייק לחלוטין, לכן, מכך שהתורה קבעה שילמדו דין זה או הוראה זו מענין זה, מוכח שענין זה בתורה הוא הטעם או המקור לדין זה או הוראה זו.
ובעניננו: מכך שהתורה קבעה שההוראה "לגמול לחייבים טובות" תילמד (א) מיוסף, (ב) מכך שכלכל את אחיו בשנות הרעב, מובן:
(א) כוחו של כל יהודי להתנהג באופן של "לגמול לחייבים טובות" נובע מיוסף. כלומר, התנהגות זו היא מהותו של יוסף*, וכל יהודי יכול לנהוג בה מפני שיוסף משפיע בו ממהותו שלו17.
(ב) נתינת כח זו נבעה מכך שיוסף
הערות
- 14. יתרה מזה בצפע"נ שם דהספור דויאל משה שנשבע כו' הוא פועל תמיד ולכן גם עתה (אף דהתירו השבועה) מתפיסים בהשבועה!
- 15. ועד שבזהר ח"א רא, א־ב – מובא רק הוראה זו.
- *. ספי"ב.
- 16. ומה שציער אותם בתחלה – נתבאר באוה"ת מקץ שמ, סע"ב ואילך. וש"נ.
- *. ועפ"ז יומתק מארז"ל (פרדר"א פל"ט) לפיכך נקרא שמו כלכל, שנאמר ויכלכל יוסף.
- 17. בתו"א ר"פ וארא, שמה שאין קורין אבות אלא לשלשה (ברכות טז, ב) הוא כי רק "בחי' האבות צריך להיות בכל אדם, שהם שרש ומקור כל נש"י", אבל בחי' השבטים "יש לך אדם שאין בו כלל בחי' ומדריגות אלו". אבל אין מזה סתירה למש"כ בפנים ע"פ מפרשים הנ"ל – כי יוסף "הוא בחי' כח המביא ההשפעה שביעקב בעצם לידי גילוי למקבלים" ו"כל תולדות דיעקב בא לגילוי ע"י יוסף דוקא" (ביאוה"ז ל, סע"א ואילך), ומכיון שבחי' יעקב שישנו בכל אדם (וראה לקמן הערה 19) נמשכת ע"י יוסף, הרי בהכרח שבכ"א ישנו גם בחי' יוסף. אלא שמ"מ "אין קורין אבות אלא לשלשה" כי מה שצ"ל בכ"א מבחי' יוסף הוא [לא בחי' יוסף עצמו (שענין זה ישנו רק באלו שהם משבט אפרים ומנשה*) כ"א] לפי שהוא כח המביא ההשפעה דיעקב. וראה לקמן סעיף יב שהמדה ד"לגמול לחייבים טובות" הבאה מצד יוסף, זהו לפי שהוא הוא הממשיך עצם הנשמה (דאצי'), בחי' יעקב, גם לחייבים.
- . ולהעיר ממה שהברכה לכל ישראל היא כמש"נ: "בך (יוסף ברי) יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה" (ויחי מח, כ ובתיב"ע).
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך ו ‹ פקודי ‹ שיחה ב ‹ 239 לקו"ש ח"ה ע' 241
תורת מנחם 1
- מו - שנת תשכ"ו - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשכ"ו לקו"ש ח"ה ע' 241
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.