ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה מקץ שיחה א

200

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מצד שני ענינים אלו, יש שני פירושים²² אף בפנימיות התורה: אם ה"קץ" בפסוקנו רומז ל"קץ דשמאלא"²³ או ל"קץ²⁴ הימין"²⁵.

ו. "כתרגומו" – רמז לגלות

לכך רומז רש"י בפירושו על "ויהי מקץ":

כאמור לעיל (סעיף ב־ג), ניתן להסביר את המלים "מקץ שנתיים ימים", בשני פירושים:

א) ההתחלה והראש²⁶ של "שנתיים ימים" שיבואו לאחר מכן. כלומר, אז התחילה גאולת יוסף, בהתאם לפירוש בפנימיות הענינים, שאז התחיל "קץ הימין"²⁷.

ב) הסוף של שנתיים ימים" שהיו לפני כן. שאז היה סוף הגלות, ובפנימיות הענינים – "קץ דשמאלא"²⁸.

ואף לכך רומז רש"י באומרו "כתרגומו מסוף" – כי התרגום, בשפה הארמית, רומז²⁹ לענין הגלות.

ז. יש קשר בין שני הפירושים

ענין נוסף נרמז בפירוש רש"י כאן:

כיון שכל הפירושים על אותו פסוק קשורים ביניהם³⁰, מובן, ששני הפירושים שהוזכרו לעיל על פסוקנו קשורים ביניהם, למרות שהם מנוגדים בתוכנם:

על ידי הזיכוך וההעלאה של ניצוצות הקדושה הנמצאים ב"קץ דשמאלא", מגיעים ל"קץ הימין"³¹.

ולכן רומז רש"י בסיום פירושו "וכל לשון קץ סוף הוא", שב"סוף" יש "כל לשון קץ", שבכך נכלל גם ענין ה"תחילה", כפירוש האבן־עזרא, שהרי "אלו ואלו דברי אלקים חיים"³², עד ל"קץ הימין", המופיע בסוף דניאל, כי על ידי ה"סוף", על ידי הזיכוך של "קץ

הערות

22. שניהם הובאו ונתבארו באוה"ת (שם) ריש פרשתנו.
23. זהר פרשתנו קצג, ב. קצד, א.
24. לשון הפסוק סוף דניאל. וראה זח"א נד, סע"א. סב, ב. ובכ"מ.
25. לקו"ת להאריז"ל עה"פ.
26. לשון הראב"ע בתהלים שם (וראה גם פירושו בפ' שלח שם). וראה הערה הבאה.
27. ואף שגם "קץ הימין" הוא בחי' מלכות דאצילות שנקראת אחרית וסוף – הרי "בקדושה גם הסוף הוא בחי' ראש", שלכן "אחרית (עם הכולל) גימט' כתר" (אוה"ת שם).
28. להעיר, שבזהר שם קצג, ב מפרש ש"מקץ" הוא "אתר דלית בי' זכירה", ו"שנתים ימים" – "דתב דרגא לדרגא דאית בי' זכירה". ולפ"ז, לפי' הזהר "קץ דשמאלא" – "מקץ" אינו נמשך ל"שנתים ימים", משא"כ לפי' האריז"ל "קץ הימין". וגם בזה מתאימים ב' פירושים אלו לב' הפירושים ב"מקץ" שבדרך הפשט, כי להפירוש "מקץ־מתחלה", "מקץ" הוא ההתחלה והקצה של השנתים ימים, משא"כ להפי' "מסוף" – ויהי מקץ אינו הגמר (והתוצאה) ד"שנתים ימים" שלפניו, כנ"ל ס"ב.
29. שהרי תרגום התורה ללשון ארמי הוא, לפי שבזמן הגלות לא כולם הבינו לשון הקדש. ולהעיר מתו"א עז, ד. עח, ריש ע"ג.
30. ראה בארוכה לקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 35.
31.
32. עירובין יג, ב. וש"נ. – והרי כלל זה הוא גם על "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש (שהרי) ניתן למשה מסיני" (נסמן בלקו"ש ח"ד [המתורגם] ע' 69־70). (משיחת ש"פ מקץ תשכ"ה)
13. ראה גם אוה"ת שם [בפי' מרז"ל (שבת כא, ב) עד שתכלה רגל מן השוק]: "להעלות בחי' רגל השמאלי שמתלבש בקץ דשמאלא, ואז יהי' קץ הימין" (אלא שבאוה"ת שם מבאר זה בפי' האריז"ל ואינו מקשר זה עם פי' הזהר).

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1

סב - שנת תשל"א - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשל"א לקו"ש ח"ה ע' 200

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.