99

הערות

1. 25. ושני ענינים בזה: א) אפילו באם בפועל לא הי' "בלותי", מכיון שמצד טבע הגוף ישנה עלוליות לזה, הרי היופי דבת ק' אינו כהיופי דבת ז' (כבפנים, וראה בארוכה לעיל ס"ה). וירידה (ושינוי) זה הוא גם בנוגע לחטא*. ב) ע"י שלפנ"ז הי' אצלה הענין ד"בלותי"** בפועל, הרי זה ירידה ושינוי גם בנוגע להזמן שלאח"ז – בדוגמת דבר שהי' ראוי לקבל טומאה שעה אחת, שגזרו חכמים שלא לסכך בו, גם כשנטהר אח"כ מלקבל טומאה (או"ח ר"ס תרכ"ט).
2. *. אוה"ת מקץ שלח, סע"ב.
3. 26. ועפ"ז מובן "בת מאה כבת עשרים כו'" גם להפירוש שכל המאה שנה הם "כלל אחד שאינו מחולק", שבכל משך המאה שנה היתה כבת כ' ובת ז' (ראה לעיל הערה 6. ולהעיר גם מלשון רש"י "כולן שוין לטובה", וראה לעיל הערה 24) – כי מכיון שגם השינוי ד"בלותי" ענינו הפנימי הוא לגלות הבל"ג האמיתי שמצד עצם הנשמה, הרי בפנימיותו אינו שינוי*. ומה שאמרו "בת ק' כבת כ' כו'" (ולא "מאה שנה כעשרים שנה" וכיו"ב) – כי זה מה שגם "בלותי" אינו שינוי, נתגלה רק לאח"ז.
4. 27. ויש לקשר זה עם "שנה תמימה – להביא את חדש העיבור" (ערכין לא, א – ראה קושיא הב' בסעיף א') – כי גם ענין העיבור, עם היות שהוא בכדי להשוות שנת הלבנה עם שנת החמה, מ"מ עי"ז שנת העיבור יתירה היא גם משנת החמה. ולהעיר (א) מזה שימי הלבנה הם שנ"ה, כי ענינה הוא מה שהיא משנה את אור החמה (אוה"ת שם שלט, רע"א) – דוגמת ענין "שנותם" (שינויים) שמצד הגוף. (ב) ממיעוט הירח (שזהו הסיבה להחסרון דשנת הלבנה), דעם היות שצריך "כפרה" (ראה חולין ס, ב. הובא בפרש"י עה"ת פנחס כח, טו), הרי מכיון שזהו מה שהקב"ה מיעט את הירח, מובן (ראה לעיל ע' 64) שזהו בשביל העלי' (כמו צמצום הראשון שהוא בשביל הגילוי) – בדוגמת ה"חטא" ד"ותצחק שרה" (ראה שוה"ג להערה 26).
5. . אפילו באם נפרש ש"ותצחק שרה" אינו ענין של חטא כלל (ראה רמב"ן וירא יח, טו. כלי יקר שם, יב. ועוד) – מכיון שלאחרי כ' שנה ישנה עלוליות לחטא עכ"פ. אבל לפי פרש"י (לך יז, יז) "ושרה לא האמינה ולגלגה" – גם בנוגע לחטא הוא שינוי בפועל. וראה שוה"ג להערה 26.
6. . גם ההוכחה לענין הראשון הוא מ"בלותי", דאלולי זאת הי' אפ"ל שמצד אור הנשמה לא הי' שייך בה שינויים, ע"ד אופן הב' דלעיל סעיף ה', וכמבואר לעיל הערה 20. אלא שבענין הראשון נוגע הענין ד"בלותי" בכדי להוכיח ששייך בה שינוי, משא"כ בענין השני.
7. . ועד"ז הוא גם בנוגע ל"ותצחק שרה" – כי [נוסף לזה, שמכיון שע"י תשובה מהפכים גם את העבר – נמצא שבכל משך שנותיו גם האדם הוא תמים (כנ"ל הערה 10)] מכיון שבצדיקים ה"חטאים" (חסרון האור, במדריגות דקדושה גופא – ראה לקו"ש ח"ה ע' 4־63 הם בשביל העלי' שלאח"ז (ראה שם הערה 56), הרי ה"שנים" (שינויים) עצמם הם "תמימים".