ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה לך לך שיחה ב

73

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מלכים חזקים⁴², וכן במלחמת מדין, שאמנם נטלו בה חלק "שנים עשר אלף חלוצי צבא"⁴³, אך המלחמה התנהלה באופן על־טבעי, כי באופן טבעי, לא ייתכן, גם לגבי הצד המנצח, שלא ייפגע ולא יינזק כלל, ואילו כאן, במלחמת מדין, נאמר "ולא נפקד ממנו איש"⁴⁴ – ובמקרה כזה מגיעים לקדוש־ברוך־הוא שבח והודיה מיוחדים⁴⁵.

זהו הקשר בין נתינת מעשר משלל מלחמה לבין עבודתו של אברהם – המשכת אלקות מלמעלה למטה⁴⁶: הוא קיבל שלל זה על ידי נס, ולכן הוא היה אצלו מלכתחילה ענין אלקי. אמנם, גם כאשר משבחים ומודים לקדוש־ברוך־הוא על נס, מראים בכך את בעלותו של הקדוש־ברוך־הוא על הטבע⁴⁷ ואת הנהגתו⁴⁸, ובמיוחד כאשר הנס מלובש בטבע⁴⁹, כנס של אברהם אבינו, אשר נלחם במלכים, אך בכל זאת גילוי האלקות הוא מצד המשכת האור שמעל הטבע, ולא מצד הטבע עצמו. לכן מתאים הענין לעבודתו של אברהם אבינו "ויקרא... א־ל עולם", שקריאתו זו, שהעולם הוא אלקות⁵⁰, לא היתה אצלו מצד ה"עולם" עצמו, אלא מלמעלה למטה⁵¹.

לפיכך אומר הרמב"ם שהמעשר שאנו מפרישים, המוכיח שרכושו של האדם שייך מצד עצמו לקדוש־ברוך־הוא, אינו נובע מהפרשת המעשר של אברהם אבינו, אלא מכך ש"יצחק הפריש מעשר", כי הוא מדד את התבואה, כדי לדעת את כמות המעשר, אף לפני ידיעתו אודות הנס, שצמחה כמות גדולה פי מאה מהמצופה.

אך יחד עם זאת מספרת התורה גם על "ויתן לו מעשר מכל" של אברהם אבינו, כי מכך נלמדת הוראה ונתינת כוח מיוחדת לגבי המעשר שאנו מפרישים, שאין ללמדה מהמעשר של יצחק.

ז. בפנימיות: יצחק "זרע צדקה"

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את הנאמר בפרקי דרבי אליעזר⁵² על

הערות

42. ובפרט על פי מה שאמרו (סנהדרין קח, סע"ב) שדינן עפרא כו'.
43. מטות לא, ה.
44. שם לא, מט.
45. וכהמשך הכתוב שם (לא, נ): ונקרב גו'. וראה רמב"ן שם (פסוק מט).
46. ראה עד"ז צפע"נ – להרגצובי – פרשתנו ע' נא־ב, שמקשר מה שאברהם "קיים מעשר רק תרומת מכס" עם מה ש"כל התורה נתגלה לו בלא דוחק" "גדר קנין ולא שעבוד הגוף". עיי"ש.
47. ועפי"ז יש לבאר מה שהכתוב מדגיש שמלכי צדק הי' כהן לא־ל עליון – כי "א־ל עליון" מורה שהוא שליט על הטבע (ראה אוה"ת יתרו ס"ע תשמח ואילך), ונתינת המעשר דאברהם הי' מצד גילוי בחינה זו.
48. תו"א מב, א (ומדבר שם בענין הניסים שאינם מלובשים בטבע. וראה ד"ה נתת ליראיך תשי"ב, שגם הניסים שלמעלה מהטבע, מכיון ששידוד הטבע הוא רק בפרט אחד ולא בכללות הדבר – פועלים רוממות בהטבע. עיי"ש).
49. ראה תו"א ק, א. אוה"ת שם ע' תשלח.
50. וירא כא, לג. לקו"ת תבא מב, ד. מג, ג. אנכי ה"א תרע"ג (בהמשך בששה"ק תער"ב). סד"ה ויטע אשל תש"ב. ועוד.
51. ולכן "ויקרא גו' א־ל עולם" בא ע"י "ויטע אשל" – גמ"ח – המשכה מלמעלה למטה.
52. רפל"ג.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.