28

לפני כן, כי, כדלעיל, ההשלמה שבה הוא נכנס לשבת היתה "כחוט השערה" – וזו אינה מלאכה, ואפשר לעשותה בשבת, כפי שיוסבר להלן.

ה. עשיה פעוטה שאינה ניכרת

הדוגמא של "כחוט השערה" ניתנת לגבי דבר קטן ביותר, שבפני עצמו אין הוא ניכר, אלא הוא הופך למציאות ניכרת דוקא כשמצטרף לדבר אחר,

כ"שערה" כפשוטה – חוט שערה אחד בלבד, שכמעט אינו ניכר מפני דקותו¹², ורק כאשר מצטרפות שערות רבות ביחד, אז הן נראות וניכרות.

וזוהי כוונת רש"י בדבריו "נכנס בו כחוט השערה", שלא זו בלבד ש"ביום השביעי" לא ברא הקדוש־ברוך־הוא דבר חדש, ורק השלים את המלאכה של היום הששי – "ויכל... מלאכתו אשר עשה",

אלא יותר מכך, שאף עשיה זו עצמה היתה כה פעוטה – רק "כחוט השערה", שלולא המלאכה של יום הששי, היא לא היתה ניכרת כלל – ועשיה כזו מותרת בשבת, כדלהלן בסעיף י"ב.

ו. "ויכל" – תיקון חית הארץ

ויש להעיר: כיון ש"מלאכתו אשר עשה" ביום הששי, אשר השלמתה – "ויכל" – היתה "ביום השביעי", היא המלאכה של "ויעש אלקים את חית הארץ..." ו"נעשה אדם"^*, והרי ההשלמה – "ויכל" – של "נעשה אדם" היתה מספר שעות לפני סוף היום הששי¹³, לכן הכרחי לומר¹⁴, שההשלמה – "ויכל" – היתה בעשיית חית הארץ¹⁵, בכך ש"תיקנם בצביונם כתיקונן ובקומתן"¹⁶. ה"תיקון" נמשך עד לסוף היום הששי, והושלם גם בתחילת היום השביעי.

ז. בתחילת היום – "בו ביום"

אך כאן מתעוררת שאלה אצל התלמיד: כיון שהמלאכה שהשלים הקדוש־ברוך־הוא ביום השביעי היתה רק "כחוט השערה", מובן, שמלאכה כה קטנה ארכה זמן מועט ביותר. כלומר, שכמעט בתחילת השבת כבר