1208
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
עבירה, ולמרות זאת יש גם לו היתרון של "ישראל" (כמאמר רז"ל33: "אף על פי שחטא – ישראל הוא") – "כי שרית", גם הוא שולט על הכל ואין למי שהוא שליטה עליו.
יתר על כן: לגבי מה אומרת המשנה שאין לבית דין שלמעלה שליטה עליו? – לגבי שליטה לשם הענשתו על חטאו. גם לגבי ענין זה עצמו אין למי שהוא שליטה עליו: נוסף על כך שהיהודי (אעפ"י שחטא) נשאר בכלל במעלתו – "ישראל", "כי שרית", הרי אפילו בקשר לחטא עצמו נשאר "ישראל".
טעם הדבר הוא, כי שם זה (ישראל) של היהודי, אינו שם תואר, של מעלה שניתוספה, כי אם שם לעצם. "כהן", "לוי", "צדיק", "בינוני" וכו' – הם שמות המתארים דרגות, שאינן מצויות אצל כל ישראל במדה שוה, אין כל אחד צדיק וכהן. נוסף על כך אין התוארים עצמיים והם עלולים להשתנות: כשצדיק לא מתנהג כראוי – הוא חדל להיות צדיק. וכן כשכהן מחלל כהונתו, הוא מאבד את קדושת הכהונה34, אבל השם "ישראל" של היהודי הוא תואר עצמי, הוא מצוי בכל יהודי, כאמור, והוא מציין אותו פרט שבבני ישראל שלא ישתנה לעולם ח"ו. בדוגמת מאמר רז"ל35: "בין כך ובין כך בני הם ולהחליפם באומה אחרת (ח"ו) איני יכול".
והשם העצמי36 ישראל – כשם שהוא נמצא בכל יהודי בכל מצב שיהא שרוי בו, הוא נמצא גם בכל הענינים והפעולות שהיהודי עושה, לא רק בפעולות טובות כי אם אפילו במעשה החטא ח"ו, מתבטא העצם של בן ישראל37, משום שה"עצם", כאמור, נמצא בכל חלק שלו.
ט. ביאור הדבר:
תוכנו הפנימי של ענין החטא הוא, שהוא גורם ח"ו חסרון ופגם38, כביכול, למעלה – דבר שאין אומות העולם יכולים לגרום, שכן אין להם כל יחס ומגע אל למעלה במדה שפעולותיהם ישפיעו שם. דוקא יהודי שאותו בחר הקב"ה – "יבחר לנו את נחלתנו, את גאון יעקב אשר אהב סלה" – והוא "חלק אלקה ממעל ממש", הרי פעולותיו – הטובות וגם ההפוכות ח"ו – מוסיפות כח למעלה, כביכול, או ח"ו להיפך39.
הערות
- 33. סנהדרין מד, א. ובפרש"י.
- 34. בתו"כ אמור כא, ד: הרי הוא חולין. וראה רמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ו ה"ח־ט, וצע"ק.
- 35. נסמן בלקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 184 הערה 26.
- 36. כי השם ישראל לפעמים הוא שם המעלה (והונח רק על זה שהגיע בפועל לדרגת כי שרית גו'), ולפעמים הוא שם שישנו בכאו"א [לפי שבכח יש בכאו"א להיות בדרגת שרית גו'. ראה תניא פ"ו, ספי"ג]. וראה בהפי' להרמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב ה"ז.
- 37. ולכן "מהרסיך ומחריביך (אפשר באם) ממך יצאו" (ישעי' מט, יז). ולהעיר מדין ע"ז של ישראל שאינה בטילה עולמית, משא"כ של נכרי (ע"ז נג, א). ואכ"מ.
- 38. חטא מלשון חסרון כמ"ש (מלכים א א, כא) והייתי אני ובני שלמה חטאים.
- 39. ראה בארוכה של"ה בהקדמה – שער הגדול.
משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ו׳:ח׳ - הטקסט מספריא
הערל הרי הוא כבן נכר שנאמר כל בן נכר ערל לב וערל בשר לפיכך ערל שעבד חילל עבודתו ולוקה כזר שעבד אבל אינו חייב מיתה:
תניא, ליקוטי אמרים ו׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, זֶה לְעוּמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹהִים.
כִּי כְּמוֹ שֶׁנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת קְדוֹשׁוֹת, וּמִתְלַבֶּשֶׁת בִּשְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים קְדוֹשִׁים, כָּךְ הַנֶּפֶשׁ דְּסִטְרָא אָחֳרָא מִקְּלִיפּוֹת נוֹגַהּ הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּדַם הָאָדָם, כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר כִּתְרִין דִּמְסָאֲבוּתָא, שֶׁהֵן: שֶׁבַע מִדּוֹת רָעוֹת הַבָּאוֹת מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת רָעִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, וְשֵׂכֶל הַמּוֹלִידָן הַנֶּחְלָק לְשָׁלֹשׁ, שֶׁהֵן חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת – מְקוֹר הַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן לְפִי עֵרֶךְ הַשֵּׂכֶל, כִּי הַקָּטָן חוֹשֵׁק וְאוֹהֵב דְּבָרִים קְטַנִּים פְּחוּתֵי הָעֵרֶךְ, לְפִי שֶׁשִּׂכְלוֹ קָטָן וְקָצָר לְהַשִּׂיג דְּבָרִים יְקָרִים יוֹתֵר מֵהֶם, וְכֵן מִתְכַּעֵס וּמִתְקַצֵּף מִדְּבָרִים קְטַנִּים, וְכֵן בְּהִתְפָּאֲרוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת.
וְעֶשֶׂר בְּחִינוֹת אֵלּוּ הַטְּמֵאוֹת, כְּשֶׁאָדָם מְחַשֵּׁב בָּהֶן אוֹ מְדַבֵּר אוֹ עוֹשֶׂה, הֲרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁבְּמוֹחוֹ וְדִבּוּרוֹ שֶׁבְּפִיו וְכֹחַ הַמַּעֲשִׂיי שֶׁבְּיָדָיו וּשְׁאָר אֵיבָרָיו, נִקְרָאִים ״לְבוּשֵׁי מְסָאֲבוּ״ לְעֶשֶׂר בְּחִינוֹת אֵלּוּ הַטְּמֵאוֹת, שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת בָּהֶן בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אוֹ דִּבּוּר אוֹ מַחֲשָׁבָה.
וְהֵן הֵם כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, אֲשֶׁר ״הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר בְּשַׁלַּח, שֶׁהֵן ״תְּבִירוּ דְרוּחָא כוּ׳״, וְכֵן כָּל הַדִּבּוּרִים וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת אֲשֶׁר לֹא לַה׳ הֵמָּה וְלִרְצוֹנוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁזֶּהוּ פֵּירוּשׁ לְשׁוֹן ״סִטְרָא אָחֳרָא״, פֵּירוּשׁ – צַד אַחֵר, שֶׁאֵינוֹ צַד הַקְּדוּשָּׁה.
וְצַד הַקְּדוּשָּׁה אֵינוֹ אֶלָּא הַשְׁרָאָה וְהַמְשָׁכָה מִקְּדוּשָּׁתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹרֶה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבָּטֵל אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, בֵּין בְּפוֹעַל מַמָּשׁ – כְּמַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, בֵּין בְּכֹחַ – כְּכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה, שֶׁבְּכֹחוֹ לִהְיוֹת בָּטֵל מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּמְסִירַת נַפְשׁוֹ עַל קְדוּשַּׁת ה׳.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – שְׁכִינָה שְׁרוּיָה כוּ׳, וְ״כָל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא״ לְעוֹלָם.
אֲבָל כָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ בָּטֵל אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הוּא דָּבָר נִפְרָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֵינוֹ מְקַבֵּל חַיּוּת מִקְּדוּשָּׁתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִבְּחִינַת פְּנִימִית הַקְּדוּשָּׁה וּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ, אֶלָּא מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים, שֶׁיּוֹרְדִים מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה רִבְבוֹת מַדְרֵגוֹת, בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת דֶּרֶךְ עִלָּה וְעָלוּל וְצִמְצוּמִים רַבִּים, עַד שֶׁנִּתְמַעֵט כָּל כָּךְ הָאוֹר וְהַחַיּוּת, מִיעוּט אַחַר מִיעוּט, עַד שֶׁיָּכוֹל לְהִתְצַמְצֵם וּלְהִתְלַבֵּשׁ בִּבְחִינַת גָּלוּת תּוֹךְ אוֹתוֹ דָּבָר הַנִּפְרָד, לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּימוֹ מֵאַיִן לְיֵשׁ, שֶׁלֹּא יַחֲזוֹר לִהְיוֹת אַיִן וָאֶפֶס כְּבַתְּחִלָּה מִקּוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא.
וְלָכֵן נִקְרָא עוֹלָם הַזֶּה וּמְלוֹאוֹ, עוֹלַם הַקְּלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא. וְלָכֵן כָּל מַעֲשֵׂה עוֹלָם הַזֶּה קָשִׁים וְרָעִים, וְהָרְשָׁעִים גּוֹבְרִים בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ״ב סוֹף פֶּרֶק ד׳.
הגהה
ﬠִם הֱיוֹת בְּתוֹכוֹ ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּﬠֲשִׂיָּה דִקְדוּשָּׁה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּﬠֵץ חַיִּים שַׁﬠַר מ״ג, וּבְתוֹךְ ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּﬠֲשִׂיָּה אֵלּוּ הֵן ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּיצִירָה, וּבְתוֹכָן ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּבְרִיאָה, וּבְתוֹכָן ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת, שֶׁבְּתוֹכָן אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא; וְנִמְצָא אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מָלֵא כָּל הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַתַּחְתּוֹנָה, ﬠַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתוֹ בְּﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דְּאַרְבַּע עוֹלָמוֹת: אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־ﬠֲשִׂיָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּﬠֵץ חַיִּים שַׁﬠַר מ״ז פֶּרֶק ב׳ וּבְסֵפֶר גִּלְגּוּלִים פֶּרֶק כ׳:
אֶלָּא שֶׁהַקְּלִיפּוֹת הֵן נֶחְלָקוֹת לִשְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת, זוֹ לְמַטָּה מִזּוֹ.
הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, הִיא שָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת וְרָעוֹת לְגַמְרֵי, וְאֵין בָּהֶם טוֹב כְּלָל, וְנִקְרְאוּ בְּמִרְכֶּבֶת יְחֶזְקֵאל ״רוּחַ סְעָרָה״ וְ״עָנָן גָּדוֹל וְגוֹ׳״.
וּמֵהֶן נִשְׁפָּעוֹת וְנִמְשָׁכוֹת נַפְשׁוֹת כָּל אוּמּוֹת הָעוֹלָם, וְקִיּוּם גּוּפָם, וְנַפְשׁוֹת כָּל בַּעֲלֵי חַיִּים הַטְּמֵאִים וַאֲסוּרִים בַּאֲכִילָה, וְקִיּוּם גּוּפָם, וְקִיּוּם וְחַיּוּת כָּל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מֵהַצּוֹמֵחַ, כְּמוֹ עָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם כוּ׳, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ״ט פֶּרֶק ו׳, וְכֵן קִיּוּם וְחַיּוּת כָּל הַמַּעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה שֶׁל כָּל שַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה וְעַנְפֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם סוֹף פֶּרֶק ה׳:
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ב׳:ז׳ - הטקסט מספריא
שינוי שמות המלאכים על שם מעלתם הוא ולפיכך נקראים חיות הקדש והם למעלה מן הכל ואופנים ואראלים וחשמלים ושרפים ומלאכים ואלהים ובני אלהים וכרובים ואישים כל אלו עשרה השמות שנקראו בהן המלאכים על שם עשר מעלות שלהן הן ומעלה שאין למעלה ממנה אלא מעלת האל ברוך הוא היא מעלת הצורה שנקראת חיות לפיכך נאמר בנבואה שהן תחת כסא הכבוד ומעלה עשירית היא מעלת הצורה שנקראת אישים והם המלאכים המדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה לפיכך נקראו אישים שמעלתם קרובה למעלת דעת בני אדם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.
- אגרות קודש כרך כח י'תשנג ע"ז נג, ב
- אגרות קודש כרך כד ט'רנז ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך ל חיי שרה שיחה א מאותו ספר ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך ל חיי שרה שיחה א מאותו ספר ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך ל ויחי שיחה ג מאותו ספר ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז מאותו ספר ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ו מאותו ספר ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך ט ראה שיחה א מאותו ספר ע"ז נג, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך י חיי שרה שיחה א מאותו ספר ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך טו חיי שרה שיחה א מאותו ספר ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך טו תולדות שיחה ב מאותו ספר ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך כו פורים קטן שיחה א מאותו ספר שם נג, סע"א
- לקוטי שיחות כרך כח פינחס שיחה א מאותו ספר ע"ז נג, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תש"כ ע"ז נג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, שושן-פורים קטן, ה'תשכ"ז ע"ז נג, ב
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' קרח, א' דר"ח תמוז, ה'תשל"א ע"ז נג, ב