1146
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בשופר14, והדבר (ככל הענינים שבפנימיות התורה) נרמז גם בנגלה.
הרמב"ם בהלכות תשובה אומר15: "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כו' וחזרו בתשובה". צריך להבין, מדוע קבע הרמב"ם ענין זה של תקיעת שופר בהלכות תשובה ולא בהלכות שופר? אף אמנם מדובר כאן אמנם אודות תשובה, אבל מאחר שהוא רמז וטעם על תקיעת שופר, היה לו לקובעו בהלכות שופר – כפי שעשה הרמב"ם במקום אחר: הרמב"ם נותן טעם16 לטבילה במקוה, "אלא גזירת הכתוב היא כו' אף על פי כן רמז יש בדבר כו' לטהר נפשו מטומאת הנפשות כו' ודעות הרעות כו' במי הדעת טהור כו'", אבל בכל זאת אינו קובעו בהלכות תשובה אלא בהלכות מקואות, שכן זהו רמז וטעם למקוה.
גם צריך להבין: בגמרא נאמר6 "אמרו לפני כו' מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כו' ובמה בשופר". הרי שעל ידי השופר נפעל גם התמליכוני17; מדוע, אם כן, אין הרמב"ם מביא בשופר גם את ענין "תמליכוני"?
לאור האמור לעיל (אודות שלושת הענינים ב"ראש" ובראש השנה) אפשר לבאר כי גם בשופר ישנם שלשה ענינים: א) מצות תקיעת שופר על כל פרטי דיניה, את זאת מונה הרמב"ם בין תרי"ג המצוות וקובעו בהלכות שופר.
ב) בחינת התשובה הקיימת ברמז בתקיעת שופר, שהיא למעלה מן המצוות – ולכן קבע הרמב"ם ענין זה שבשופר בהלכות תשובה ולא בהלכות שופר, שכן בהלכות שופר הוא דן רק אודות מצות השופר ופרטי דיניה, ואילו התשובה היא למעלה מהמצוות והיא רק מרומזת בשופר18.
– וזאת הרמב"ם גם מדייק בלשונו: "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב", למרות
הערות
- 14. ובזה יובן מה שמבואר בד"ה בחכמה יבנה בית לאדה"ז (נדפס תשכ"ב. וראה גם במאמרים שנסמנו שם) הטעם שצריך לומר פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות כי "כדי שיהי' בחי' קיום לדבר בבחי' חותם אי"ז אלא עפ"י התורה דוקא". ולכאורה א"מ למה א"צ להביא ראי' מן התורה על ההמשכות שבכל המצוות, ורק על ההמשכה שבשופר. – והענין, צורך החותם הוא רק כשההמשכה היא מבחי' שלמעלה לגמרי מהשתלשלות (כבחי' התשובה ומכ"ש בחי' שתמליכוני). ובזה יובן מ"ש בהמאמר שם: "כמו שגם בסודות ורזין דאורייתא שבזוהר הקדוש אנו רואים שלא יסמך בעל המאמר בלתי שיביא ראי' ברורה לדבריו באיזה פסוק מן התורה או מן הנביאים כי בלתי זה אין למאמרו וסודו קיום כלל וד"ל". שבסודות ורזין דאורייתא, הבחי' שבתורה שלמעלה מהשתל' – הצורך להביא ראי' מפסוק.
- 15. פ"ג, ה"ד.
- 16. סוף הלכות מקואות. – וכנראה שטעות הדפוס שם וצ"ל במי הדעת הטהור טהור.
- 6.
- 17. כפשט הל', וכ"מ מכוונות תק"ש, וכ"כ בלקו"ת דרושי ר"ה נו, ד. ובכ"מ בדא"ח בפי'. ועדמש"נ מ"א א. ומש"כ בתוספתא ר"ה (פ"א, יא), הוא עוד ענין בשופר. ועד"ז בעוד מדרז"ל בזה. וראה דברי רס"ג (הובא לקמן ע' 339).
- 18. משא"כ הרמז שמטבילה כו' אף שענינו לתקן הפגמים כו' מ"מ הו"ע תיקון פרטי "לטהר נפשו כו' מדיעות הרעות כו' במי הדעת הטהור", ולכן שייך זה להלכות מקואות.
מצוטט ב־6 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כו ‹ ט'תשנז לקו"ש ח"ד ע' 1146
תורת מנחם 4
- א - שנת ה'שי"ת ‹ בס"ד. שיחת ש"פ נצבים, כ"ז אלול ה'שי"ת לקו"ש ח"ד ע' 1146
- יח - שנת תשי"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. יום ב' דראש השנה, ה'תשי"ז לקו"ש ח"ד ע' 1146
- לה - שנת תשכ"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות, ח"י תשרי, שמחת בית השואבה, ה'תשכ"ג לקו"ש ח"ד ע' 1146
- לד - שנת תשכ"ב - חלק שלישי ‹ בס"ד. יום ב' פ' נצבים-וילך, ח"י אלול, ה'תשכ"ב לקו"ש ח"ד ע' 1146
מאמרים מלוקטים 1
- חלק א ‹ בס"ד. יום שמחת תורה ה'תשל"ז לקו"ש ח"ד ע' 1146
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.