ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ד כ"ף אב שיחה א

1104

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

את העצים היו צריכים, כאמור, לכרות לפני זה, ובני המשפחה הביאום אל המזבח בעשרים באב, בזמן שכבר לא יכלו לכרות עצים חדשים. ועוד: זמן מסוים לפני שהצטרכו לעצים, הם כבר התכוננו ובררו אודות העצים וכו' כדי להכינם לאחר מכן⁸. ולכן בנדבת עצים שביום זה, עשרים באב (וכן בנדבת המשפחה שהתנדבה לאחריהם – בעשרים באלול) ישנה חשיבות שאינה בנדבות המשפחות שהתנדבו לפניהם, שכן הללו הביאו עצים בזמן שאפשר לכרות עצים מחדש. ומאחר שהנדבות שלאחר חמשה עשר באב, היו חשובים במיוחד, לכן דנה הגמרא, מנין נובעת פעולה חשובה כזו במשפחות אלו⁹.

ג. יתר על כן: העצים עצמם לא היו קרבן. הצטרכו להם עבור המערכה שעליה הקריבו קרבן. הקרבן עצמו – שהקריבוהו על העצים – לא היה דוקא של המשפחה, או מקרבן ציבור (שהיא חלק ממנו) – היו אלו קרבנות מכל בני ישראל. יתירה מזו: בין הקרבנות היו גם חטאות, אשמות וכדומה, שהביאום בעלי עבירות ככפרה על עוונות. ועם כל זה היו המשפחות מבררים זמן מה לפני זה וכו', כאמור, לא לטובת עצמן, כי אם (גם) בכדי לסייע ליהודי שנכשל בעבירה, שיוכל להקריב קרבן שיכפר עליו.

וגדולה מזו: נדבה זו של חפץ שלא ניתן להשיגו, כדי לסייע ליהודי חוטא, נעשתה בשמחה, ועד שקבעו יום זה, יום קרבן העצים, ליום טוב במשפחה¹⁰.

ובזה נחלקו ר' מאיר ור' יהודה, האם הכח להתנהגות כזו נובעת מדוד המלך או מיואב בן צרויה.

ד. הגמרא אומרת¹¹: "אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה" – הצלחותיו של יואב במלחמותיו, היו בזכות דוד שהיה עוסק בתורה ודוד יכל ללמוד תורה ללא טרדות¹², מכך שיואב הלך להלחם עבורו.

(מאחר ששני ענינים אלו נדרשים מפסוק אחד, הרי זה ראיה שיש שייכות ביניהם¹³. ולכן יש לומר,

הערות

8. בזה חשובה נדבתם מנדבת בני סנאה שנדבו עצים בחמשה עשר באב – כי לא היתה אצלם החקירה וההכנה מקודם כו'. (ונוסף לזה: גם ביום זה עצמו הי' אפשרות לכרות עוד עצים (ואף שלשון הגמרא "מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה", בהכרח לומר שגם בחמשה עשר עצמו כרתו עצים וכלשון הרשב"ם (ד"ה מניסן ב"ב קכא, ב): שבאותו יום היו משלימין מצוה גדולה)).
9. שזהו גם טעם הפלוגתא בגמרא שם בענין בני עדין שהביאו בכ' באלול. – משא"כ בנדבת בני פרעוש שנדבו באחד בטבת לא היתה מעלה זו, כי נדבתם זו היתה שני' (שכבר נדבו בחמשה באב), ואי"ז דומה לעבודה חדשה, שכל התחלות קשות. ועוד ועיקר – שזה הי' לא בהתנדבות, כ"א עפ"י הגורל (תויו"ט תענית פ"ד, מ"ה). וק"ל.
10. וזה מתאים לעבודתו של אאמו"ר בעל ההילולא, שבלי הבט על גדלתו בגליא דתורה ובפנימיות התורה וכו', מסר עצמו להרבצת התורה ולהחזקת היהדות גם בין אנשים פשוטים, אף שסבל עבור עבודתו זו עינויים קשים וכו' וכו' ועד לגלות לפינה נדחת במחוז רחוק – קאזאסטאן, ובכל זה, עשה עבודתו זו בשמחה.
11. סנהדרין מט, א.
12. חדא"ג מהרש"א שם.
13. ראה לקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 35 סעיף ב'. בתוך העולם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.