1061

שיחה א

י"ב וי"ג תמוז

א. בין הסיפורים שהרבי, בעל השמחה והגאולה, סיפר¹ אודות המאסר והגאולה שלו, ישנם כאלה בהם מסופר על הזמן שהמאסר היה עדיין בתקפו.

אחד הסיפורים הוא:

מיד שהובילו את הרבי לבית הסוהר, קיבל על עצמו החלטה איתנה, שלא יאבד ח"ו את עשתנותיו, ושלא יתפעל מהם (אנשי הג.פ.או.) כלל. לא זו בלבד שלא יתחשב בהם בדברים הנוגעים ליראת שמים, אלא שלא יתחשב בהם כמציאות כלל. עד שיחשיב אותם כאילו היו – בלשון הרב – "כאין ואפס ממש".

מצב נפשי זה לא השתנה אצלו גם לאחר שנענש על סירובו לענות על שאלתם. העונש היה, שכלאו אותו בצינוק שהיה מלא עד לגובה מסויים ברפש. לא היה על מה להשען. נוסף לכך רחשו עכברים ורמשים בתוך הרפש ועל הכתלים. בצינוק זה החזיקו בו קרוב ליממה. אבל גם לאחר מכן, עדיין נותרה אצלו ההחלטה התקיפה, שלא יתחשב בהם – הם כאין וכאפס ממש.

(בתא המאסר בו ישב הרבי, לא יכלו להבחין בין יום ללילה, משום שבתא זה לא היה אלא אשנב אחד קטן מתחת לתקרה, וגם אשנב זה היה מוסתר על ידי קיר שממול שלא איפשר לאור היום לחדור לתא. רק לפי הסדרים הקבועים בבית הסוהר, והשעות הקבועות בהן היו מביאים מים חמים וכיו"ב, ידע הרבי להבחין בשעות היום)².

ביום חמישי, ר"ח תמוז, בשעה אחת עשרה לפני הצהרים (בסיפור זה הוסיף הרבי, שבדרך כלל היה נוהג להתפלל במאסר באריכות) נכנסו שוטרים לחדרו וציוו עליו לקום – השוטרים דיברו רוסית, אבל דרכו של הרבי היתה, שהיה נוהג לענות להם באידיש – הרבי ענה להם, כי לא יקום.

הנוהג בבית הסוהר היה, שבעת מסירת ידיעה לאסיר, עליו לקבלה בעמידה, כדי להוכיח לאסיר שהוא נתון תחת מרותם, ולפיכך סירב הרבי לקום –

כנראה, שאחד השוטרים היה יהודי, שהבין את התשובה באידיש. על תשובת הרבי אמרו לו שוב ברוסית: "אם לא תציית, נכה אותך!" השיב הרבי: "נו". השוטרים אכן עשו כדבריהם, ויצאו מן החדר.

לאחר מכן נכנסה קבוצה שניה של שוטרים, ביניהם היה לולב (אחד מאלו שנטלו חלק במאסר הרבי, בהבאתו לבית הסוהר וכן בחקירתו). לולב היה צאצא של חסידים, ואת דבריו אל הרבי פתח בתיבת "רבי", באומרו: "רבי! מדוע אתם מתעמתים עמם?