1057

זהו גם אחד מהטעמים, שפרה אדומה היא כללות ענין התורה⁷ (שלכן נאמר בפרה אדומה, הלשון "זאת חוקת התורה", לא "זאת חוקת הטהרה" או "זאת חוקת הפרה"). שכן כל מצוות התורה, גם עדות ומשפטים, עיקרם הוא – רצון העליון שלמעלה מהשגה לגמרי (אלא שהרצון התלבש בהם גם בטעם אבל בעיקרם הרי הם בחינת רצון)⁸. ומאחר שבמצות פרה אדומה הרי זה בגילוי (שכן בפרה אדומה לא נתלבש הרצון בשכל), לכן היא כללות התורה.

הפלא שבפרה אדומה הוא בשני דברים: א) "מטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים". ב) נעשית מחוץ למחנה⁹.

מזה מובן: א) על ידי דברים אלו מתגלה ענין הקשור בעצם הנשמה, בחי' החקיקה. ב) בזה מתבטא כללות ענין התורה. ג) את הכוח לעבודת עצם הנשמה, נוטלים ממשה רבינו, שאליו נתגלה טעם פרה אדומה, והוא נותן את הכוח לעבודה זו לכל בני ישראל.

לכן נאמר "ויקחו אליך" (למשה), אף שבפועל התעסק בפרה אלעזר הכהן. כי הכח, אז, לעבודת הפרה אדומה של אז, בא ממשה, וכך גם בדורות שלאחרי זה, "לעולם היא נקראת על שמך"¹⁰, עד שגם בשמונה הפרות שבזמן בית שני וכן בפרה האדומה העשירית שיעשה המשיח, ישתמשו (כדי לקדש את הכהנים המטפלים בפרה) באפר הפרה שעשה משה במדבר¹¹.

ג. נאמר במדרש¹², שבשעה ששמע משה רבינו על ענין טומאת המת, "נתכרכמו פניו של משה" ותמה "במה תהא טהרתו". (על שאר טומאות לא תמה כל כך משה רבינו, משום שאינן אלא פרטים של טומאה; משא"כ טומאת המת, היא אבי אבות הטומאה, היפך גמור מקדושה, כי קדושה היא חיות, וכל זמן שדבוקים בהוי' אלוקים חיים, לא תתכן המיתה¹³; מיתה מורה על ניתוק מוחלט ח"ו, הלכך תמה ביותר משה רבינו "במה תהא טהרתו"). בשעה שאמר לו הקב"ה את מצות פרה