1021

מאבנים טובות ומרגליות שיש לו אף שסגורות, לע"ע, בתיבה חתומה⁷ –

אשר זה גופא היא הכנה וכלי לקבל הגילויים דלע"ל שיתגלו בהגאולה השלימה ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו.

יב. אחד חכם ואחד רשע:

כ"ק מו"ח אדמו"ר פירש טעם סמיכות החכם לרשע, לפי שצריך לתקן גם את הרשע, כי לא ידח ממנו נדח, ותיקונו דורש כח גדול ולכן הוא ע"י החכם דוקא.

ויש לפרש בדא"פ ע"פ המבואר במ"א:

גם שאלת החכם, מאחר אשר שאלה היא, אין זה כדבעי בתכלית השלימות. כי בקדושה אין צריך להיות שאלות, כ"א תמים תהי' עם הוי' אלקך. וכפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם זקני החסידים: "פארוואס" איז א קליפה (= "מדוע" הוא קליפה).

ואף ששאלת החכם היא מצד תשוקתו לקבל השפעה, מ"מ אין זו עבודה תמה בתכלית. ולכן משאלת החכם, מכיון שבגדר שאלה היא, אפשר להסתעף ממנה בריבוי השתלשלות, שאלת הרשע.

וכמו שסיפר⁴ כ"ק מו"ח אדמו"ר אשר פעם הי' אאמו"ר מבטל את החכם שאף שאחד חכם ה"ה עומד בסמוך להרשע, והתם אמר שהוא ענין התמימות ושיבח ביותר את השאינו יודע לשאול וביאר כי הנשמה למעלה – האלקות בפשיטות אצלה ובירידתה למטה נעשה בתור (התחדשות) ושאלה. ושאינו יודע לשאול שגם בהיותו למטה האלקות אצלו בפשיטות ואינו יודע משאלות.

יג. ויאמר לאברהם ידע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם גו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול:

איתא במדרש (ב"ר מד, כד) אשר הקב"ה אמר לו לאברהם אבינו במה אתה רוצה שירדו בניך בגיהנם או במלכיות, ברר אברהם את המלכיות.

והקשה¹ כ"ק מו"ח אדמו"ר, הרי אברהם אבינו הי' תכלית הטוב והחסד (עד שמצא זכות גם על ישמעאל ואמר לו ישמעאל יחי' לפניך, וכהבנת אברהם אבינו בענין יחי' ובענין לפניך), ואיך לא מצא זכות על ישראל. ובפרט שזה הי' קודם מ"ת ולא הי' נוגע אז כ"כ ענין החטאים, והי' לו לומר שלא ירדו לא לגיהנם ולא למלכיות?

ותירץ כ"ק מו"ח אדמו"ר, שזהו מה שאמר הכתוב, בארץ לא להם. דלכאורה, מאחר שאמר כי גר יהי' זרעך, הרי מובן במילא שיהו בארץ