974
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לה לכאורה כלל שייכות לשבעת ימי המילואים שהם כנגד שבעת ימי הבנין, מדוע אם כן נקרא יום זה בשם "שמיני", שפירושו שהוא המשך לשבעת הימים הקודמים?
והביאור בזה: כל הגילויים דלעתיד תלויים בעבודתנו עתה5. אף שהגילויים דלעתיד הם בחינת "שמיני" – כמרומז במרז"ל הנ"ל "כינור של שמונה נימין", למעלה מכללות ענין הבריאה, ונבראים בעבודתם אינם יכולים להגיע לשם, אלא שהגילויים יבואו בדרך התעוררות מלמעלה6, מכל מקום נדרשת עבודתנו עתה, בכדי להמשיך את אותן מדריגות שעבודה היא כלי להם, ואז, בשלימות העבודה, ינתנו מלמעלה את הגילויים דלעתיד שהם נעלים מהדרגא שהעבודה יכולה להגיע אליהם.
דוגמא לזה: בשבת ישנן בכללות שתי מדריגות: א) הוא אחד משבעת ימי הבנין, אלא שביחס לששה ימים הקודמים הוא קודש. אלא שהקדושה גם קשורה עם הבריאה, בחינת השתלשלות ונמשכת על ידי עבודת בני ישראל, שעל זה נאמר7 "לעשות את השבת"8; ב) שבת היא מעין9 של לעתיד, של ה"יום שכולו שבת", שלמעלה מהשתלשלות, וכאמור לעיל, אי אפשר להגיע למדריגה זו על ידי עבודה, אלא שהיא נמשכת מלמעלה, בדרך אתערותא דלעילא. כפי שנאמר בגמרא שעל בחינה זו בשבת אומר הקב"ה "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה"10: מדריגה זו של השבת היא מתנה מלמעלה, מתנה ניתנת למקבל לא על ידי עבודתו, אלא דוקא משום שהנותן רוצה לתת לו מתנה (אם נותנים לו זאת בגלל עבודתו, הרי היא שכר ולא מתנה).
עם כל זאת גם הבחינה הנעלית של שבת נמשכת דוקא לאחר עבודה
הערות
- 5. תניא פל"ז.
- 6. ולכן ההלכה (כסתימת המדרש שמו"ר פט"ו, יא) שבניסן עתידין להגאל, כי ניסן הוא בחי' אתעדל"ע (ד"ה החודש הזה תרנ"ד. לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 214).
- 7. שמות לא, טז.
- 8. אלא שבו עצמו, ב' מדריגות בכללות: א) שבת מיקדשא וקיימא, והיא בחי' אתעדל"ע (שקודם לאתעדל"ת. ובמילא שרש המשכתו הוא רק מבחי' חיצוניות האור, משא"כ בחי' מתנה דשבת, אתעדל"ע שאחרי שלימות העבודה, הוא מבחי' פנימיות האור. (ראה בכ"ז לקו"ת שה"ש כד, א־ב. ד"ה את שבתותי ת"ש)), ועז"נ ושמרו גו' את השבת כי ישנו מצד ההמשכה שמלמעלה, אלא שצריך לשמור אותו. ב) שנמשך ע"י עבודה, ועז"נ לעשות את השבת.
- 9. אבל אינו כהגילוי דלעתיד ממש. שלכן כללות ענין השבת, גם בחי' מתנה דשבת, היא בחי' מספר שבעה, ומילה דוחה אותו. – כנ"ל בכלי יקר.
- 10. שבת י, ב.
שמות רבה ט״ו:י״א - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים לג, יב): אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר ה' אֱלֹהָיו, מִשֶּׁבָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, קָבַע בּוֹ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשָׁנִים, וּכְשֶׁבָּחַר בְּיַעֲקֹב וּבָנָיו קָבַע בּוֹ רֹאשׁ חֳדָשִׁים שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁבּוֹ נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וּבוֹ עֲתִידִין לִגָּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, טו): כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. וּבוֹ נוֹלַד יִצְחָק, וּבוֹ נֶעֱקַד, וּבוֹ קִבֵּל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת, וּבוֹ רָמַז לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא רֹאשׁ לָהֶם לִתְשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהוֹצִיא אֶת בְּנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין, אָמַר עֲשׂוּ אוֹתוֹ יוֹם טוֹב כָּל הַיָּמִים שֶׁבּוֹ יָצָא בְּנִי מֵחשֶׁךְ לְאוֹר, מֵעֹל בַּרְזֶל לְחַיִּים, מֵעַבְדּוּת לְחֵרוּת, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. כָּךְ הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מִבֵּית הָאֲסוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, ז): מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת. מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קז, יד): וַיּוֹצִיאֵם מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת. מֵעֹל בַּרְזֶל לְעֹל תּוֹרָה, מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. מִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נ, לד): גֹּאֲלָם חָזָק ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ. לְכָךְ קָבַע לָהֶם שִׂמְחָה שֶׁהוּא נִפְרָע מֵאוֹיְבֵיהֶם עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, ד): וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.