962

לו בן צריכה אשתו לשאול אותו, ומי שאין לו אשה שואל בינו לבין עצמו מה נשתנה כו'. במילא אפשר לבאר את שאלת החכם, שאף שהוא חכם ויודע את התורה, מכל מקום צריך הוא לשאול, כי כך הוא הסדר של ליל הפסח.

אעפ"כ מובן, שכיון שהתורה מסדרת את כללות השאלות והתשובות בארבעה סוגים של ארבעה בנים, והסוג הנעלה ביותר שבהם הוא חכם, הרי בשאלתו "מה העדות גו'" מרומז סוג השאלות הנעלות ביותר – ובפרט לפי המבואר בכתבי האריז"ל³⁵, שארבעת הבנים הם כנגד ארבעה העולמות: אצילות, בריאה, יצירה ועשיה³⁶ וחכם הוא כנגד האצילות, הרי ודאי, שבשאלת החכם מרומז סוג השאלה הנעלית ביותר שיכולה להיות – והתשובה לשאלת החכם עונה על שאלות אלו. ואם כן אינו מובן: א) מהי החכמה המיוחדת והעומק שבשאלת "מה העדות גו' אשר צוה הוי' אלקינו אתכם"? והרי זאת יכול לשאול גם מי שלמד מעט מאוד ויש לו ידיעה מועטת ביותר במצוות התורה. ב) מהו העומק בתשובת "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"? ג) הרי זו משנה מפורשת³⁷, ובן עשר – למשנה³⁸. כל מי שלמד משניות יודע את הדין של "אין מפטירין כו'".

ו. כאמור, החכם הוא כנגד "אצילות". בעולם האצילות שוררת התבטלות מוחלטת "ביטול במציאות", שהרי זהו ענין החכמה, כח מ"ה, כח הביטול המאיר באצילות. ומי שעומד בביטול במציאות נקרא חכם.

מבחינת הביטול במציאות, כשאין הוא מהוה מציאות לעצמו אלא בטל ונכנע לגמרי להקב"ה, הרי קיום כל המצוות הוא באופן שוה. רק כאשר קיימת תחושת מציאות עצמית, אז ישנם הבדלים בקיום מצוות: המצוות שמובנות וטעמם ידוע, יש בהן תענוג יותר מאשר מצוות המתקיימות מתוך "קבלת עול", משום ש"חוקה חקקתי גזירה גזרתי"³⁹. ואז יש מקום לחלק את המצוות לשלשה סוגים: חוקים, עדות ומשפטים. חוקים אין להם כלל מקום בשכל, עדות יש להם מקום בשכל (מאליהם לא היו אמנם מובנים שיש לקיימן אך לאחר שהתורה ציותה על העדות, יש להם מקום בשכל),