924
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ב. על פי זה יובן פירושו של אור־החיים הקדוש על הפסוק "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם" שהפסוק מדבר בהסתלקות צדיקים ראשי בני ישראל: "כי תשא את ראש בני ישראל" – אם יסתלק צדיק בטרם עתו, הרי זה "לפקודיהם" (מלשון חסרון, כמו שנאמר9 "ולא נפקד ממנו איש") – משום החסרון, חטאם של בני ישראל.
כל הפירושים על פסוק אחד יש שייכות ביניהם10. מהן הקשר בין פירושו של אור־החיים עם הפירוש הפשוט של הפסוק?
אלא כאן שלפי פירושו הפשוט מדבר הפסוק בחטא עבודה זרה, שהוא חטא ופגם כללי, לכן יש לו שייכות לפירוש אור החיים, שכן חטא כללי פוגם בכללות הנשמה ובנשמה הכללית. כפי שאמנם היה בחטא העגל, שגרם ירידה במשה רבינו, ראש ישראל (אף שהוא עצמו לא היה לו כל קשר לחטא, כי הרי היה בעת מעשה למעלה), כמרז"ל "לך רד מגדולתך"11.
ומאחר שחטא העגל גרם לענין המיתה – שעל ידי נתינת הלוחות היה "חירות ממלאך המות"12, וחטא העגל עורר שוב את חטא עץ הדעת שהביא מיתה לעולם – לכן משתקף הדבר גם, באותה צורה, גם בנשמה כללית, שזהו ענין הסתלקות הצדיקים.
ג. אלא שצריך להבין: כיון שכאמור, לא הוקשה למשה רבינו מהו מחצית השקל, אלא שלא הבין כיצד מסוגל מחצית השקל להיות "כפר נפשו" – במה איפוא נתיישבה דעתו כשהראה לו הקב"ה "מטבע של אש"?13
ויובן על פי משל (יש אומרים שמקורו מהבעל שם טוב): אחד למד את מלאכת צורפות הכסף והזהב, וזה שלימדו את המלאכה, הראה לו כיצד לעשותה לכל פרטיה, אלא שאת הפרט שצריך לשים אש תחת הזהב והכסף לא אמר לו מרוב פשיטות הדבר. כשהתלמיד עשה לאחר מכן כפי כל פרטי המלאכה שהורוהו, דילג על פרט זה; הוא לא הניח אש מלמטה, ומובן שמכל עבודתו לא יצא דבר והזהב והכסף נשארו גולמיים כמקודם.
וזו היתה גם תשובת הקב"ה למשה רבינו על ידי שהראה לו "מטבע של אש": נתינת המטבע כשלעצמה, אמנם
הערות
- 9. במדבר לא, מט.
- 10. ראה לעיל ע' 35.
- 11. ברכות לב, א. הובא ברש"י שמות לב, ז.
- 12. ת"ז תנ"ו (צא, א).
- 13. ראה עד"ז גם בספר לקוטי שיחות ח"א פ' תשא (ופ' תרומה) ובהמצויין שם.
רש"י על שמות ל״ב:ז׳ - הטקסט מספריא
וידבר. לְשׁוֹן קֹשִׁי הוּא, כְּמוֹ וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת (בראשית מ"ב):
לך רד. מִגְּדֻלָּתְךָ – לֹא נָתַתִּי לְךָ גְּדֻלָּה אֶלָּא בִשְׁבִילָם (ברכות ל"ב), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְנַדָּה מֹשֶׁה מִפִּי בֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה (תנחומא):
שחת עמך. שִׁחֵת הָעָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא עַמְּךָ – עֵרֶב רַב שֶׁקִּבַּלְתָּ מֵעַצְמְךָ וְגִיַּרְתָּם וְלֹא נִמְלַכְתָּ בִּי, וְאָמַרְתָּ טוֹב שֶׁיִּדְבְּקוּ גֵרִים בַּשְּׁכִינָה – הֵם שִׁחֲתוּ וְהִשְׁחִיתוּ (שמות רבה):
וידבר AND [THE LORD] SAID — This term דבר when not followed by a word of the root אמר implies censorious speech, as (Genesis 42:7) “And he spake (וידבר) roughly (קשות) unto them”.
לך רד GO, GO DOWN from your high position; I have given you distinction only for their sake! (Berakhot 32a). At that moment Moses was excommunicated by a decree of the heavenly court (Midrash Tanchuma, Ki Tisa 22).
שחת עמך THY PEOPLE HAVE CORRUPTED THEMSELVES — It does not say the people have corrupted but “thy” people — the mixed multitude whom you received of your own accord and accepted as proselytes without consulting Me. You thought it a good thing that proselytes should be attached to the Shechina — now they have corrupted themselves and have corrupted others (Exodus Rabbah 42:6).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.