888

ומטה, הוא נותן את הכח לחבר ולאחד שניהם יחדיו.

מזה מובן, שהחידוש של המצוות שמקיימים אותן לאחר מתן תורה, הוא לא רק בכך שהמצוות פועלות על המטה, שהגשמיות נעשית קדושה, אלא שגם המצוות עצמן הן בדרגא גבוהה יותר: המצוות שקיימו לפני מתן תורה שהיו מוגדרים בגדר של "מעלה", לא היה בהם הכח של עצמותו ית', ומשום כך לא היו יכולים להתאחד עם גשמיות. אבל המצוות שלאחר מתן תורה, יש בהם כח העצמות⁵, שאינו מוגדר ח"ו בשום הגבלות של מעלה ומטה – בכוחם לחבר ולאחד רוחניות (מעלה) עם גשמיות (מטה).

ג. הענין האמור לעיל שנתחדש בעת מתן תורה, מרומז גם בעשרת הדברות (שניתנו בגלוי בשעת מתן תורה), המאחדים בתוכם, בהשקפה ראשונה, שני סוגי מצוות שונות זו מזו לגמרי ביסודם⁶:

הדברות הראשונות, אנוכי, לא יהי' לך וכו', מבטאות ומגלות את הענינים הכי עמוקים באחדות השם; ואילו האחרות מכילות ציווים פשוטים כל כך כמו לא תרצח ולא תגנוב, המובנים גם בשכל האנושי הממוצע.

ובכך שהקב"ה כלל בעשרת הדברות את שני סוגי הציווים, מרומזת איפוא ההתאחדות של המעלה עם המטה, שנתחדשה בעת מתן תורה – וזה בשני אופנים: א) "העליונים ירדו לתחתונים", ב) "והתחתונים יעלו לעליונים".

"העליונים" – הדברות של "אנוכי" ו"לא יהיה לך" – "ירדו לתחתונים" – שגם בציווים של "לא תרצח" ו"לא תגנוב"; גם באותן מצוות המובנות בשכל האנושי, צריך שיהיה מורגש בהן היסוד והכוח האלוקי שבהן – "אנכי הוי' אלקיך". ומצוות אלו יש לקיים לא רק⁷ משום שהשכל האנושי מבין כך, כי אם משום שכך נצטוו מ"אנכי הוי' אלקיך". יתרה מזו – זה צריך להיות עיקר הטעם לקיום לא תרצח ולא תגנוב.

הפרדתן של "לא תרצח" ו"לא תגנוב" מן ה"אנכי" ו"לא יהי' לך", ומסירתן ביד בינת אנוש,

לא תיתכן, קודם כל משום ש"על כל פשעים תכסה אהבה"^*, ואהבתו העצמית עלולה לבלבלו כל כך, עד שעבירה תתפרש כ"מצוה" (ובודאי