883
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שהוא בוטח שהקב"ה יעשה דבר כזה שרק הקב"ה יודע שהוא טוב, אלא בוטח שהקב"ה ייטיב עמו בטוב הנראה והנגלה, שגם האדם יראה שהוא טוב. בטחון כזה צריך שיהיה אפילו בזמן שאינו נראה בטבע ח"ו כל סיכוי לכך30, ואף על פי כן עם כל זה הוא בוטח בהקב"ה שבודאי יעזרהו, כי הוא אינו מוגבל ח"ו ובידו לשנות הטבע.
אם כבר באו עליו יסורים ר"ל, צריך לקבלם בשמחה31. להאמין באמונה שלימה שהם טוב גמור, אבל כל זמן שלא באו היסורים, הרי אפילו בשעה שיש מצב כזה שעל פי טבע אין נראה שאפשר למנוע את היסורים, עליו להיות בבטחון גמור, שהקב"ה ייטיב לו בטוב הנראה והנגלה. יהודי נדרש לשני הדברים, משום שהוא קשור עם הקב"ה, שהוא נושא הפכים.
ולכן, אין הבטחון סותר את האמונה. ואדרבה, בטחון הוא בכללות, מיסודי ועיקרי האמונה.
כן הוא גם בנוגע לעבודה הרוחנית: יחד עם הידיעה ש"הכל בידי שמים"32 – ואפילו הענין של "יראת שמים" עליה אומרים "חוץ מיראת שמים", שהיא נמסרת בידי האדם, גם בה, אין אדם עצמו יכול להועיל – אבל, יחד עם זה, נדרשת דוקא עבודה בכוח עצמו. וכיון, ששתי התנועות באים מנפש האלוקית שהיא חלק אלקה ממש, נושא הפכים, הרי שתיהן אינן סותרות זו את זו, אדרבה, הן משלימות אחת את רעותה.
ז. הציווי מלמעלה על ידי משה רבינו היה: "דבר אל בני ישראל ויסעו". העבודה צריכה להיות –
הערות
- 30. ראה מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר מיום ג' אלול תש"ב * (אגרות קודש ח"ו ע' שצח). * לתועלת המעיינים מועתק בזה קטע מהמכתב: הבטחון הגמור בה' הוא כשאין שום צל מראה מקום ומקור גשמי מאין יבא העזר, כמאמר העולם הטובע ר"ל מחזיק עצמו גם בקש, אבל בזמן שיש עדיין קש במה להחזיק, כלומר שיש עדיין צל מראה מקום בגשמיות להוושע אף גם ישועה גשמית ובמקצת, הנה עדיין אין זה בטחון גמור בה'. כשיש צל מראה מקום זהו ענין התקוה כמ"ש את תקות חוט השני, חוט השני הי' סימן לביתה של רחב שע"י סימן זה ידע חיל בנ"י אשר עליהם להציל את גרי הבית הזה ונק' תקות חוט השני כי הגם שהוא סימן הנראה והנגלה, אבל עם זה הרי יכולים להיות מקרים שונים, כי יפסק חוט השני או רוח ישאהו או מקרים אחרים וזו היא התקוה שהכל יהי' טוב וחוט השני יהי' במקומו, כי שם תקוה מורה על דבר שישנו במציאות ממשי, כמו הקש לטובע בים הגדול. אבל ענין הבטחון בה' הוא כשאין לו אפילו צל מראה מקום להוושע שאין אפילו קש במה להחזיק ואין לו אלא הבטחון שבוטח בה', ואף שהוא בוטח בה' הנה נפשו מרה לו מאד והוא עצם ותוגה חרישית נסוכה על פניו וכל רואהו יכירנו כי דאגה גדולה לוחצת את לבו. והנה הבוטח בה' ונפשו מרה עליו ודואג ומתאנח אין זה עדיין הבטחון הגמור בה' לפי שיטת מורנו הבעש"ט נ"ע, כי הבוטח בה' בבטחון גמור אין מצבו הלא טוב – או ח"ו גם הרע – צריך לנגוע ללבו לצערו ומה גם לעגמו אלא הוא צריך לעשות כל מה שביכלתו לעשות ע"פ התורה והשכל האנושי ולבטוח בה' ולא להיות אפילו בספק ספיקא כי יעזרהו השי"ת, להיות השגחתו ית' על כל נברא ונברא.. כל עניניהם ותנועותיהם היותר קלות הכל הוא בהשגחתו הפרטית, והשגחתו ית' הנה היא הנותנת חיים ועוז לכל החי בשמים ובארץ.
- 31. ראה ברכות ס, ב.
- 32. ברכות לג, ב וש"נ.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לו ‹ שמות ‹ שיחה א ‹ 3 לקו"ש ח"ג ע' 883
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.