849

אודות העסק; וגם כשגומר עסקיו ושב לביתו – הרי במקום שיהיה לו קביעות ללימוד תורה, נגלה וחסידות, הרי הוא מתרוצץ – בפועל, או לפחות במחשבה – בעניני העסק; ואפילו כשהולך לישון הרי "רעיונך על משכבך סלקו"²⁹, הוא עדיין מחפש תחבולות שונות בקשר לעסקיו, ומובן, שאפילו בשעה שישן, הרי חלומותיו מלאים בעניני העסק שהרהר בהם במשך היום³⁰. גם לגבי יושב אוהל, תיתכן מציאות דומה. גם אם אינו שקוע בעסק, הוא יכול, להיות שקוע בכבוד המדומה וכיוצא בזה: שמא פגע בו מישהו, והוא הרי תלמיד חכם, ואם כן צריך הוא לשמור על "כבוד התורה"; וכיון ש"צדיקים דומים לבוראם", עליו ללכת בדרכי הקב"ה – וכשם שהקב"ה כביכול משלם מדה כנגד מדה, גם הוא צריך להתנהג כן, ולבוא חשבון עם הנ"ל. ואם "כבוד התורה" יקר אצלו ביותר עליו לשלם לההוא "כפל" ו"ארבעה וחמשה". ובזה עוסקת מחשבתו כל העת; וגם כשהולך לישון מתבטא בזה חשבון הנפש "שלו" לפני השינה. ומובן שהדבר משפיע גם אחר כך על חלומותיו.

כשאדם חושב על שמירת בריאות גופו – עושה זאת מסתם מתוך חשבון: "היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא"³¹, ובפרט עוד, אם למד חסידות ויודע את מאמר הבעש"ט ע"פ³² "עזב תעזב עמו" (– עם הגוף) ויודע גם הנאמר בתניא³³, שאת גוף היהודי בחר הקב"ה בעצמו. הרי כיון שגוף יהודי הוא כה יקר, צריך להשתדל לשמור עליו. יש בכל זה תועלת.

אבל התחבולות בעניני עסק, או לחשוב ולהיות שקוע בכבוד המדומה, בזה אין כל חשבון; זוהי "עבודה שאין לה קצבה ואין לה תועלת".

יא. וזוהי הכוונה, שבעבודת פרך מיררו את החיים הרוחניים, של בני ישראל:

כל מה שברא הקב"ה בעולם הרי יש לו גבול וחשבון. מנין יכול לבוא ענין ללא הגבלה ("אין לה קצבה") וללא חשבון ("אין לה תועלת") – מהנפש האלוקית דוקא. כי הנפש האלוקית קשורה עם הקב"ה, והוא הרי אינו מוגבל, לכן גם בנשמה ישנם כוחות בלתי מוגבלים, שהם למעלה מחשבון וגבול (כמו כוח המסירות נפש אצל כל יהודי, שהוא כוח שלמעלה מטעם ודעת). ואפשר להגיע על ידי זה עד