827
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בהתעסקות עם העולם; לברר את הניצוצות שבגלות – "וינצלו את מצרים, כמצודה שאין בה דגן כמצולה שאין בה דגים"6, וללכת יחד עמהם לקבל פני משיח צדקנו למטה מעשרה טפחים, בקרוב ממש.
(משיחת אחש"פ תשכ"א)
ז. על הפסוק "ואת יהודה שלח לפניו להורות לפניו גשנה" אומר רש"י בשם המדרש23: "לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה". מכאן רואים אנו, שכאשר יהודי צריך ללכת למדינה חדשה, צריך הוא לכל לראש לדאוג, עוד לפני הליכתו לשם, שיהיה באותה מדינה מקום של תורה, כי התורה היא כל קיומו וחייו של האדם.
אלא שצריך להבין:
לשם מה היה צריך יעקב לשלוח שליח מיוחד, את יהודה, למצרים, לתקן שם מקום תורה – הרי עוד לפני זה היה יוסף שם ויכול היה איפוא לתקן בית תלמוד על ידי יוסף, ועוד ועיקר: על פי מרז"ל24 מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם כו' אברהם כו' יצחק כו' יעקב כו' – ומן הסתם היה כן גם אצל יוסף. ובפרט לפי פירוש רז"ל25 על הפסוק "כי בן זקונים הוא לו" שיעקב מסר ליוסף כל מה שלמד. וכן על הפסוק26 "וירא את העגלות", שיוסף נתן סימן ליעקב על הלכות עגלה ערופה שלמד עמו יעקב; והרי הנהגתו של יוסף היתה במדריגה כה נעלית, שיעקב אמר עליו: "רב עוד יוסף בני חי", גם לפי רוח הבנתו של יעקב אבינו היה יוסף בבחינת "חי"27, עד שהדבר הביא ל"ותחי רוח יעקב אביהם – שרתה עליו שכינה"28.
ח. ידוע29 ההבדל בין דרגת יוסף לבין דרגת יעקב והשבטים: יעקב אבינו (וכך גם האבות אברהם ויצחק) והשבטים התנזרו מעולם הזה. ולכן בחרו להיות "רועי צאן" כדי למעט ככל האפשר ממגע עם עניני עולם הזה, העלולים להפריע לתורה ועבודה. מה שאין כן יוסף לא היה רועה צאן כבר מנעוריו; גם כשנמכר לעבד במצרים היה עסוק בנהול עסקיו של פוטיפר, כמו שכתוב30: "ויבא הביתה לעשות מלאכתו" – ומתרגם אונקלוס:
הערות
- 6.
- 23. תנחומא ויגש יב. יל"ש רמז קנב.
- 24. יומא כח, ב. ובלקח טוב שמות ג, טז: לא פסקה זקנה ומביא ראי' מאברהם יצחק יעקב ויוסף.
- 25. בראשית (לז, ג) וברש"י וב"ר שם.
- 26. בראשית מה, כז. ב"ר פצ"ד, ג. זח"א רי, ב. הובא ברש"י שם.
- 27. ראה ב"ר שם ובחדושי הרד"ל שם. זח"א קסד, א ובכ"מ.
- 28. רש"י בראשית (מה, כז) על פי התרגום. אדר"נ ספ"ל.
- 29. תו"ח ד"ה בן פורת יוסף. ספהמ"צ להצ"צ פא, א. ד"ה ומקנה רב תרכ"ט.
- 30. בראשית לט, יא.
בראשית רבה צ״ד:ג׳ - הטקסט מספריא
וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם, וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וַיָּפָג לִבּוֹ (בראשית מה, כה כו), תָּנֵי רַבִּי חִיָּא מַה טִּיבוֹ שֶׁל בַּדָּאי הַזֶּה, אֲפִלּוּ אוֹמֵר דְּבָרִים שֶׁל אֱמֶת אֵין מַאֲמִינִים אוֹתוֹ. (בראשית מה, כז): וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת, אוֹתָן עֲגָלוֹת שֶׁשָּׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אוֹתוֹ, הָיְתָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים חֲקוּקָה עֲלֵיהֶם עָמַד יְהוּדָה וּשְׂרָפָן, לָמוּד הוּא הַשֵּׁבֶט לִהְיוֹת שׂוֹרֵף עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן בַּר שָׁאוּל אָמַר לָהֶם אִם יַאֲמִין לָכֶם הֲרֵי מוּטָב, וְאִם לָאו אַתֶּם אוֹמְרִים לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁפָּרַשְׁתִּי מִמְּךָ לֹא בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה הָיִיתִי עוֹסֵק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת וַתְּחִי רוּחַ. (בראשית מה, כח): וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב, רַב כֹּחוֹ שֶׁל יוֹסֵף בְּנִי, שֶׁכַּמָּה צָרוֹת הִגִּיעוּהוּ וַעֲדַיִן הוּא עוֹמֵד בְּצִדְקוֹ הַרְבֵּה מִמֶּנִּי שֶׁחָטָאתִי שֶׁאָמַרְתִּי (ישעיה מ, כז): נִסְתְּרָה דַּרְכִּי מֵה', וּבָטוּחַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְּמָה רַב טוּבְךָ (תהלים לא, כ).
רש"י על בראשית מ״ה:כ״ז - הטקסט מספריא
את כל דברי יוסף. סִימָן מָסַר לָהֶם בַּמֶּה הָיָה עוֹסֵק כְּשֶׁפֵּרֵשׁ מִמֶּנּוּ – בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וירא את העגלות אשר שלח יוסף, וְלֹא נֶאֱמַר אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה:
ותחי רוח יעקב. שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה, שֶׁפֵּרְשָׁה מִמֶּנּוּ:
.(פג ALL THE WORDS OF JOSEPH — As evidence that it was Joseph who was sending this message he had informed them of the religious subject he had been studying with his father at the time when he left him, viz., the section of the Heifer (עגלה) that had its neck broken (Deuteronomy 21:6). It is to this that Scripture refers in the words “And he saw (i.e comprehended the meaning of) the עגלות (here to be taken in sense of Heifer) which Joseph had sent — and it does not state “which Pharaoh had sent” (as one would expect if עגלות meant wagons) (Genesis Rabbah 94:3).
ותחי רוח יעקב THE SPIRIT OF JACOB [THEIR FATHER] REVIVED — The Shechinah that had departed from him, rested again upon him (cf. Onkelos).
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.