789
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
וכפי שמדייק בזוהר15: שכאשר יעקב יצא ללכת לחרן, לפני עבודתו בחרן ובטרם הוליד את השבטים – הרי אף שלמד הרבה תורה בבית עבר – נאמר בפסוק "ויפגע במקום", שהיה צריך ללכת ולחפש את ה"מקום", את גילוי האלקות, וגם אז הראו לו הגילוי רק בחלום. אבל לאחר שהיה בחרן ומילא שם את שליחותו, עבד שם, נישא וחזר עם השבטים, נאמר "ויפגעו בו מלאכי אלקים", שמלאכי אלקים עם הקב"ה כביכול16, חיפשו לפגוש אותו; ונוסף על זה, היה גילוי זה לא בחלום אלא בהקיץ (ואף שהמדרש מפרש17 ש"מלאכי אלקים" הכוונה לששים רבוא או ק"כ רבוא מלאכים, הרי הזוהר, פנימיות התורה, מגלה את פנימיות הענין, שהקב"ה בעצמו נראה אליו).
כך הוא לגבי כל אחד מישראל: כל זמן שהוא בארץ ישראל, מסוגר בעניני הקדושה שלו עצמו, ועסוק רק עם עצמו בלבד, ככל שיהיה גדול, לא יוכל להגיע לדרגת ההתעלות שמשיג על ידי הליכתו ל"חרן", לפעול בעולם ולקרב יהודים ולעשות יהודים. מיד בצאת היהודי מארץ ישראל לפעול בעולם, עם עוד יהודים, נותנים לו כח מלמעלה, שזהו "ויפגע במקום", שיוכל למלאות שליחותו. ולאחר שמסיים את שליחותו, הוא ממשיך על ידי עבודתו אור נעלה יותר – את האתערותא דלעילא הנעלית18 הבאה אחר האתערותא דלתתא – "ויפגעו בו מלאכי אלקים".
(משיחת ג' מרחשון, תשכ"א)
ד. זוהי ההוראה מהתוכן הכללי של הפרשה. אך, כאמור לעיל, גם הפרטים שארעו עם יעקב אבינו בדרכו לחרן וכן המאורעות בעת היותו בחרן, נוגעים לנו בעבודה19.
על הפסוק "וישכב במקום ההוא" אומר המדרש20: "כאן שכב, אבל כל י"ד שנה שהי' טמון בבית עבר לא שכב. פירוש נוסף יש במדרש: "כל כ' שנה שעמד בביתו של לבן לא שכב", כמו שנאמר בפסוק: "ותדד שנתי מעיני". ועוד יותר – לא שכב. לכאורה אינו מובן: בבית עבר אמנם לא ישן יעקב משום שלמד שם תורה; אבל מדוע מסר נפשו כל כך*20 ולא שכב לישון כל עשרים שנה שהיה בבית לבן?
הערות
- 15. ח"א קסה, א.
- 16. ראה זח"ג רצח, א.
- 17. ב"ר ס"פ ויצא.
- 18. ראה לקו"ת שה"ש כב, ב ואילך.
- 19. ראה ג"כ לקוטי שיחות ח"א פ' ויצא.
- 20. ב"ר פס"ח, יא.
- *. ראה ב"מ (צג, ב) נטירותא יתרתא. ואפילו לפס"ד השו"ע (חו"מ סי' שג, סי"א) דלא כרבה, הרי לא מחוייב ב"לא שכב". וראה קו"א להל' נזקי גו"נ לאדה"ז סק"ב.
בראשית רבה ס״ח:י״א - הטקסט מספריא
וַיִּקַח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם (בראשית כח, יא), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׁנֵים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים נָטַל, כָּךְ גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, אָמַר אַבְרָהָם לֹא הֶעֱמִידָן, יִצְחָק לֹא הֶעֱמִידָן, אֲנִי אִם מִתְאַחוֹת הֵן שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, כֵּיוָן שֶׁנִּתְאַחוּ שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יָדַע שֶׁהוּא מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר נָטַל שָׁלשׁ אֲבָנִים, אָמַר, אַבְרָהָם יִחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עָלָיו, יִצְחָק יִחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עָלָיו, וַאֲנִי אִם מִתְאַחוֹת הֵן שָׁלשׁ אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עָלַי, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְאַחוּ, יָדַע שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עָלָיו. רַבָּנָן אָמְרֵי מִעוּט אֲבָנִים שְׁנַיִם, אַבְרָהָם יָצָא מִמֶּנּוּ פְּסֹלֶת, יִשְׁמָעֵאל וְכָל בְּנֵי קְטוּרָה. וְיִצְחָק יָצָא עֵשָׂו וְכָל אַלּוּפָיו. וַאֲנִי אִם מִתְאַחוֹת שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא הֵימֶנִּי פְּסֹלֶת. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא אָמַר עֲשָׂאָן כְּמִין מַרְזֵב וְנָתַן תַּחַת רֹאשׁוֹ, שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִן הַחַיּוֹת. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר כְּתִיב (מיכה א, ג): כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וגו', מִי שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר אוֹתָן הָאֲבָנִים שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב אָבִינוּ תַּחַת רֹאשׁוֹ נַעֲשׂוּ תַּחְתָּיו כְּמִטָּה וּכְפַרְנוֹס, מָה רְטִיבָה הִרְטִיב (שיר השירים א, יז): קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים וגו'. צַדִּיקִים וְצַדִּיקוֹת נְבִיאִים וּנְבִיאוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ. וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר כָּאן שָׁכַב אֲבָל כָּל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה טָמוּן בְּבֵית עֵבֶר לֹא שָׁכָב. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר כָּאן שָׁכַב, אֲבָל כָּל עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁעָמַד בְּבֵיתוֹ שֶׁל לָבָן לֹא שָׁכָב, וּמָה הָיָה אוֹמֵר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר תְּהִלִּים, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים קכד, א): שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים הָיָה אוֹמֵר, מַה טַּעַם (תהלים כב, ד): וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.