772
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. על הפסוק "ויהיו חיי שרה וגו'" מביא המדרש1 את הפסוק2 "יודע ה' ימי תמימים וגו'", ומפרש: "כשם שהן (צדיקים – כמוזכר קודם בפסוק) תמימים כך שנותם תמימים" ומביא דוגמא לכך משרה, ששנותיה היו תמימות, שלא נגרע מאומה מהשנים שנקצבו לה.
וצריך להבין: הרי היו צדיקים וצדקניות רבים לפני שרה ולאחריה, שגם שנותיהם היו תמימים. – מדוע איפה, מביא דוגמא דוקא משרה?
בפשטות יש לומר: כל הצדיקים, כיון שקיימו את "ועבדתם את ה' אלקיכם" בתמידות, שילם להם הקב"ה בברכה הנאמרת בהמשך הכתוב3, "את מספר ימיך אמלא", ונתן להם שנים תמימות ומלאות, ואם כן אין חידוש בזה שהיו שנותיהם תמימות (ובצדיקים שמשום סיבה צדדית הפחיתו משנים שנקצבו להם, היה אכן חסר ממספר שנותם המלא)4 אבל שרה, שנפטרה פתאום מחמת סיבה צדדית – ש"פרחה נשמתה" מבשורת עקידת יצחק5 – חידוש הוא, שעם כל זה היו שנותיה תמימות.
אבל מאחר שעניני התורה הם בדיוק רב, בהכרח לומר שהדוגמא שהביא המדרש משרה, הוא לא רק בגלל החידוש שבזה, שסיבה צדדית לא פגמה את "שנותם תמימים" (שזה הרי אינו מוסיף בהבנת הענין עצמו), אלא גם, ובעיקר, משום שתוכן הענין של "שנותם תמימים" יש לה שייכות מיוחדת לשרה, יותר מאשר לשאר צדיקים.
גם צריך להבין, מהי כוונת המדרש באומרו "הן (הצדיקים) תמימים". אין לומר שהכוונה לקיום התרי"ג מצוות שלהם – כי זה הרי מובן מכך שהם נקראים צדיקים, אפילו לפי הפירוש הפשוט של השם צדיק, וכל שכן כפי שהוא מבואר בתניא6. ומזה שהמדרש משתמש כאן בתואר תמימים ראיה שכוונתו למעלה נוספת בנוסף לקיום מצוות שלהם, ויש להבין מהי המעלה של "הן תמימים".
הערות
- 1. ב"ר פנ"ח, א.
- 2. תהלים לז, יח.
- 3. שמות, כג, כו.
- 4. ראה ב"ר פס"ג, יב: ה' שנים שמנע הקב"ה מחייו.
- 5. מבשורה המצערת שנעקד (ב"ר פנ"ח, ה. וראה פדר"א פל"ב). או מרוב שמחה (כפירוש ריב"א עה"ת – ומביא דוגמא מכתובות סב, ב – או כמסופר בס' הישר).
- 6. פ"י.
בראשית רבה נ״ח:א׳ - הטקסט מספריא
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה (בראשית כג, א), (תהלים לז, יח): יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה, כְּשֵׁם שֶׁהֵן תְּמִימִים כָּךְ שְׁנוֹתָם תְּמִימִים, בַּת עֶשְׂרִים כְּבַת שֶׁבַע לְנוֹי, בַּת מֵאָה כְּבַת עֶשְׂרִים שָׁנָה לְחֵטְא. דָּבָר אַחֵר, יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם, זוֹ שָׂרָה שֶׁהָיְתָה תְּמִימָה בְּמַעֲשֶׂיהָ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כַּהֲדָא עֶגְלְתָא תְּמִימָה, וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מַה צֹּרֶךְ לוֹמַר שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה בָּאַחֲרוֹנָה, לוֹמַר לְךָ שֶׁחָבִיב חַיֵּיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא.
בראשית רבה ס״ג:י״ב - הטקסט מספריא
וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה (בראשית כה, כט), רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אַתְּ מוֹצֵא אַבְרָהָם חָיָה קע"ה שָׁנָה, וְיִצְחָק ק"פ, אֶלָּא אוֹתָן חָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁמָּנַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵחַיָּיו מִפְּנֵי שֶׁעָבַר עֵשָׂו שְׁתֵּי עֲבֵרוֹת, שֶׁבָּא עֵשָׂו עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב, כז): כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ. (בראשית כה, כט): וְהוּא עָיֵף, שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה ד, לא): כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים. רַבִּי אָמַר אַף גָּנַב, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (עובדיה א, ה): אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ אִם שׁוֹדְדֵי לַיְלָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ הִבְטַחְתִּי אֶת אַבְרָהָם וְאָמַרְתִּי לוֹ (בראשית טו, טו): וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, זוֹ הִיא שֵׂיבָה טוֹבָה וְהוּא רוֹאֶה לְבֶן בְּנוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְגַלֶּה עֲרָיוֹת וְשׁוֹפֵךְ דָּמִים, מוּטָב לוֹ שֶׁיִּפָּטֵר בְּשָׁלוֹם, זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב (תהלים סג, ד): כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים. (בראשית כה, ל): וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם, אָמַר רַבִּי זְעִירָא פָּעַר פִּיו אוֹתוֹ הָרָשָׁע כַּגָּמָל, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא פָּתַח פּוּמִי תְּהֵי מְשַׁתְּדֵר וְאָזֵיל, כַּהֲדָא דִּתְנֵינַן אֵין אוֹבְסִין אֶת הַגָּמָל וְלֹא דוֹרְסִין, אֲבָל מַלְעִיטִין. (בראשית כה, ל): מִן הָאָדֹם הָאָדֹם, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִינֵיהּ וּמִן פַּטְרוֹנֵיהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מִינֵיהּ וּמִן דִּכְוָתֵיהּ, הוּא אָדֹם וְתַבְשִׁילוֹ אָדֹם, אַרְצוֹ אֲדֻמָּה, גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים, לְבוּשָׁיו אֲדֻמִּים, פּוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם, בִּלְבוּשׁ אָדֹם. הוּא אָדֹם (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי. תַּבְשִׁילוֹ אָדֹם: הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם. אַרְצוֹ אֲדֻמָּה, (בראשית לב, ד): אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים (נחום ב, ד): מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם, לְבוּשָׁיו אֲדֻמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום ב, ד): אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים. פּוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם, (שיר השירים ה, י): דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם. בִּלְבוּשׁ אָדֹם (ישעיה סג, ב): מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ.
בראשית רבה נ״ח:ה׳ - הטקסט מספריא
וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה (בראשית כג, ב), מֵהֵיכָן בָּא, רַבִּי לֵוִי אָמַר מִקְבוּרָתוֹ שֶׁל תֶּרַח לְשָׂרָה בָּא, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי וַהֲלוֹא קְבוּרָתוֹ שֶׁל תֶּרַח קָדְמָה לִקְבוּרָתָהּ שֶׁל שָׂרָה שְׁתֵּי שָׁנִים, אֶלָּא מֵהֵיכָן בָּא מֵהַר הַמּוֹרִיָּה, וּמֵתָה שָׂרָה מֵאוֹתוֹ צַעַר, לְפִיכָךְ נִסְמְכָה עֲקֵדָה לְוַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.