697

קודם

כי תצא למלחמה: היציאה לבד, עוד

על: באופן דעל ולמעלה מאויביך כי עמכם" אויביך: מלא יו"ד, ל' רבים. אויב בעניני

שיערוך המלחמה מתבונן ויודע אשר "ה' אלקיכם ההולך

הגוף ואויב בעניני הנשמה. ונכללים

בארץ,

בתיבה אחת, כי ישראל הם גוי אחד והרוחניות ומגלים האחד האמת בהם. משעבדים הגוף והגשמיות להנשמה

וממשכת,

הנה היציאה ובאופן זה פועלת

ונתנו: ל' יחיד. נותן השרש שלמעלה, המלאך המות (אויב דהגוף), אשר שהוא היצה"ר (אויב דהנשמה) הוא

אשר

ה' אלקיך בידיך: נתינה גמורה, עד

ושבית שביו: השבי של אויביך. להציל

ושייך זה לא רק במי שעבר עבירה שזדונות נעשו לו כזכיות ממש,

גם מה שהי' כבר בשבי אויביך. כפשוטה ועושה תשובה גדולה כל כך

היתר,

אלא גם להעלות הענינים דתאוות נעלית יותר מזה בעבודת הבינוני, שהיא שכח נפשו שמקליפת נוגה נתהפך לטוב

שירדו לפי שעה בלעו"ז. ובדרגא מדת כל אדם ואחרי' כל אדם ימשוך ממש. ועבודה שלמעלה מזה – להפוך

אלקי)

מדות נפש הבהמית שבלב (שהם ניצוץ

– ובדרך אפשר י"ל, שבזה ג"כ העבודה לא לשמה ולא שלא לשמה,

להיות טוב גמור כמו יצ"ט ממש. להעלות מה שעשה – בתומ"צ – סתם