692

להפריש אם אין מקום לחשש לאיש אחר משא"כ ת"ח שהוא להיפך וכמרז"ל באתרא פ' נדרים נאמרה לראשי המטות, היינו ולדוגמת מרז"ל ע"ה אסור לאכול בשר

דעייל ירקא ליעול בשרא. ולכן דוקא במעלת הנשיאים שיש להם, שהפרת

המטות

הנדרים וקיומם הרי זה תלוי בנשיאי ובמה הוא טוב שלא תדור – כיון שאינו דבר

היינו להיות שהדבר במה לנדור השוה לכל נפש – צ"ל זה ע"י הנשיא

המאירה,

שיכול לומר זה הדבר, באספקלריא

* * ב"ה, יום ב' ר"ח מנ"א תש"ג

ברוקלין נ.י. שלום וברכה!

...ולסיים מענין שבת זה:

אם השתתפו גם משבט לוי במלחמת

וד"ל.

המחכה לבשו"ט * מדין ב' גירסות ישנם בספרי – הובא

לכל,

ביל"ש – ע"פ לכל מטות ישראל: א) להוציא שבט לוי היינו שלא יצאו

היא

במלחמה ב) לכל, לרבות שבט לוי וכן ע"פ זו.

וי"ל הרמז בעבודה דהנה איתא ברמב"ם עורכין מלחמה כשאר ישראל, וא"כ צ"ל

ומובן ע"פ משנ"ת בדרושי החלצו (בלקו

גירסת רש"י, שהעתיק כן בפירושו

(סוף הל' שמיטה ויובל) דשבט לוי אין למה נשתנית מלחמה זו?

"ת ושל אדנ"ע רנ"ט ועיין "היום יום"

היינו

עמוד עד) דמלחמת ז' עממין בעבודה הי' להתיישב בארצם ולהיות אדם חורש מעניני העולם (רמב"ם שם) ותפקידם הוא

ז' מדות רעות, גסות הרע, והכבוש אדם זורע וכו', ובמילא לויים הובדלו יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל

סותר

(דברים לג, יוד) שאדם חורש וזורע שייכות מצד עצמם לענינים הגשמיים ולא

לזה (עיין ברכות לה, ב) אין להם לגסות הרע.

לכבוש

משא"כ מדין שלא היתה המלחמה מקום ישוב, כ"א לנקום נקמת ד'

ובעבודה

וכמ"ש הרמב"ן (במדבר לא, כג וכו') צריך לחלץ למלחמה זו.

ובזה יובן ג"כ עוד הפרש שבין מלחמת

ענינו דקות הרע, ולכן גם הלוי מדין לשאר מלחמות, שבמלחמה זו הי'

מרובה

אלף למטה, כשוה מכל השבטים, בין באוכלוסין בין המועט באוכלוסין.