667

א) בדעת זקנים מבעלי התוספות שמות תחנו, דהקשה ר"י והא אסור לומר המתן א) דדוקא לאדם אסור ולא להקב"ה ב)

(יד, ב) עה"פ לפני בעל צפון נכחו לי בצד ע"ז (סנה' סג, ב) ומתורץ שם

דעדיין

לא ניתנה התורה, ולכן אין לחוש,

בתורה

ע"כ התוכן. ומקשה א) הרי ע"ז שנזכר בעל צפון בכלל, ב) הרי גם אחרי מ"ת מותר להזכיר (סנה' שם) וא"כ גם

מוזכר

מענה לפענ"ד: (ובהקדם דאין להקשות והפוסקים – דגברא אגברא קרמית): שני גרידא ב) הזכרה לצורך דאז נוסף בזה גם

כמה שמות ע"ז בתורה.

מדעת בעה"ת משאר מפרשי הש"ס אופנים יש בהזכרת שם ע"ז א) הזכרה הנעין דנותן בה ממשות (ועיין הקס"ד

הדרישה

דהרא"ש, ל' הטור יו"ד סקמ"ז וכפי' פשיטא); וס"ל לבעה"ת דבהזכרה גרידא, אבל באופן השני אין נפקא מינה. והאם ליתן בה ממשות? אתמהה!

(ובאמת היא סברא אלימתא, וצ"ע שלא

ואין להקשות דא"כ מה מתרץ בסנה' דמותר להזכירו כיון דכתיבי בקרא, והרי

ואינה קושיא – דהנ"מ דנותן ממשות,

ובט"ז שם שכתב: ורבותא זו יותר

– אם הוזכר כבר בתורה אין איסור, בשביל שהוזכר שם ע"ז בתורה מותר

נמצא חילוק זה בפוסקים). שם אמתני' (זבים א' ה') כמגדיון כו' לפי סברא זו גם אז אסור ליתן ממשות,

כשאומר המתן לי בצד ע"ז, אבל

עצמה,

כשמשערין כמגדיון כו' אין זה הע"ז שם הע"ז מלפנים (קודם נצחון החשמונאים

אלא שם המקום (וכפיה"מ) שעמדה – ע"פ פי' הר"ש) ומודדין ממקום זה

איסור

ולא מפסל הע"ז, וא"כ תו ליכא אלא הע"ז, ופשוט.

ב) הספורנו (שמות טז. כז־כח) כתב דבר ממקום גידולו. ומקשה דהלא המן תלישה מן הקרקע, ובפרט שהי' מונח על על הקרקע.

מענה: (בהקדם, כנ"ל, שאין להקשות

הזכרה גרידא, שנק' המקום ע"ש שבלקיטת המן יש חילול שבת דתולש הי' לחם מן השמים וא"כ אין שייך בו

הטל – כמרז"ל (יומא עה, ב) – ולא על הספורנו מפירש"י הראב"ע וכה"ג –

להספורנו

דגברא אגברא קרמית); מוקשה לו – ללקוט גו' עד מתי מאנתם לשמור מצותי

– דמלשון הכתוב: יצאו מן העם ותורתי ראו כי ד' נתן לכם השבת גו'

עבירה

משמע דבהלקיטה לחוד הי' ענין של דחילול שבת. ולכן מפרש – דכמו

גדול)

דמצינו בשבת (קז, ב. – ולא בפ' כלל (וכן בעוקר פוטרא מאונא דחצבא, שם) אף

איסור תולש בעוקר כשותא מהיזמי שבין לילה הי' והוא עוקרו מן העצים

בש"ס משום דהייני רביתי' כמו"כ

הטעם

ומן האבנים – ולא מן הקרקע, ומפרש

לילה

הוא גם במן, אף שהי' מתחדש בכל והוא לוקטו מעל הטל ולא מע"ג