665

שיחה ז

ההוראה מן האמור: כשיהודים עומדים להתיישב במקום מסויים, מתי והיכן

לכונן

שיהיה, צריכים הם בראש ובראשונה עבור הדור הקשיש (יעקב, האב) כי אם

שם מקום ללימוד התורה, ולא רק גם, כאמור, כדי שהשבטים, הבנים,

ההכרה

הדור הצעיר, ילמדו תורה. וכששוררת והישוב היהודי – מבססים ומרחיבים את

שזה ראשית ויסוד החיים היהודיים מוסד התורה ונוצר מרכז לתורה. דבר

ביותר,

זה מבטיח ששנים אלו תהיינה הטובות בגלות.

כן, כאמור, מתקרבים ע"י כך אל

למרות שמבחינה חיצונית נמצאים הקב"ה, אדון העולם, ומקבלים במדה

הצרכים,

מוגדלת את ברכות הקב"ה לכל התומכים והעסקנים המאפשרים את לימוד

* *

לא רק הלומדים בלבד כי אם גם והפצת תורה ומצוות... *

שמות

[תרגום ב"ה, ז' טבת ה'תשי"ז,

ברוקלין נ.י. שלום וברכה! חפשי]

"ר הזקן, בעל התניא ושלחן־ערוך,

אדמו

... בהסתמך על הפתגם הידוע של יוצר תורת חסידות חב"ד, ש"יהודי צריך פרשת השבוע – רצוני לעמוד בקצרה על ישראל, זמן־התורה בו מתקיימת החגיגה.

בפרשת – גלות ראשונה זו מסופר על נכריה, בין עם נכרי גדול ואדיר במצרים, לחיות עם הזמן", עם הזמן והרוח של

הפרשה הראשונה: ואלה שמות בני קומץ בני ישראל, שבעים נפש, בארץ לא איבד עשתונותיו, לא התרשם כלל.

הבינו

הישראלים הראשונים בגלות הראשונה יחודם ועצמאותם, שעליהם שמרו בתוקף שבזכות שלא שינו את שמם ומנהגיהם

כי סוד קיומם הוא השוני שלהם,

וללא פשרה, וכפי שחז"ל מסבירים נגאלו מן הגלות. לא זו בלבד שהכרה

והמצריים

יהודית זו שמרה אותם מפני פרעה התרבו בכמות והתחזקו ברוח (איכות),

אלא שאף "כן ירבה וכן יפרוץ", עד שזכו לגאולה ולקבלת התורה,

תכלית

שהאירה את כל העולם והשלימה את בריאת העולם.