642

מלכות שמים תחלה, ואחר כך יקבל עליו עול מצוות. יסוד העבודה: קבלת עול.

והרי לגבי פסק המשנה נאמר⁷: "טעה בדבר משנה – חוזר", טעות בדבר משנה אינה בגדר של שכל אנושי, והוראתו של הטועה אינה הוראה –

ארץ ישראל היא "ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה"^*, בכל העתים נראית בה אלקות, וסנחרב רצה שיצאו מזאת, ויכנסו למלכות אשור, מקום תענוגות והרחבה גשמית, ואפשרית בו, לכן, שכחת הקב"ה, ורעיון של "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" עד "אני ואפסי עוד".

וכשישנה מחשבה של "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" הרי זה העלם והסתר גדול ביותר. אפילו בין הגויים אין החושך במדה כה גדול, שכן ידוע שאומות העולם "דקרו ליה: אלקא דאלקיא" יודעים ומשיגים ש"מה הנשמה ממלאה את הגוף – כך הקב"ה ממלא את העולם", ורק את " "סובב כל עלמין", אינם יודעים, "לא ידעתי את הוי'", ואילו זה שוכח לגמרי את האלקות וחושב ש"אני ואפסי עוד".

לפיכך, הרי ביחס לנסיון של "מצרים" נוקט הנביא בלשון "נדחים" וביחס לנסיון של "אשור" הוא נוקט בלשון "אובדים". משמעות "נדחים" הוא לגבי כזה שנדחה, יש לו קשר לאלקות אלא שמחמת שעבוד הגלות בגשמיות וברוחניות – נדחה. ואילו משמעות "אובדים" היא לגבי מי שנאבד לגמרי, רחמנא ליצלן, ושכח לגמרי אלקות.

ג. וזה מובנו של הסדק הקטן, סדק כקרני חגבים.

בדורות קודמים התבטאו הגזירות בכך שהצרו את ישראל, אם בגשמיות, שלא ניתנו להם זכויות כלאומות העולם, להבדיל, או ברוחניות, שהיו גזירות על לימוד התורה וקיום המצוות.

בדורות האחרונים, ובמיוחד במדינה זו, אין ת"ל גזירות על לימוד התורה וקיום המצוות, אבל נוצר נסיון העשירות, סכנת האובדים בארץ אשור.

מחמת ההרחבה וההתלהבות שבגשמיות – עלולים לחשוב ש"כחי ועוצם ידי עשה לי" עד למחשבה של

אני ואפסי עוד".

עד כדי כך שישנם כמה וכמה ענינים במצוות בכלל, ובפרט בחינוך הבנים ובהידורי מצוה, שבעבר, בעיירה שמעבר לים, לא עלתה על הדעת אפשרות לא לקיים הידור זה, ואפשרות שהנהגה וענין מסוימים יימצאו בביתו, ואילו עתה באמריקה לא עולה על הדעת האפשרות לקיים הידור פלוני והאפשרות שהנהגה לענין פלוני לא יימצאו בביתו.