604

שקודם הלידה היה העובר בבית. הרי בבית הי' עדיין חשך – ורק עם רגע הלידה, שאז החלה ה"עבודה" בעולם – בא האור.

משום כך נאמר בזהר (פרשת בלק)^* על הכתוב: "אספרה אל חוק גו' אני היום ילידתיך", שהמדובר בלידת המשיח; לא משיח בן יוסף אלא משיח בן דוד. מה הקשר, לכאורה, בין פירוש זה לפירוש הפשוט של הכתוב? – אלא שבהיות הלידה בפועל ממש מתאפשר גילוי המשיח! כש"מראש צורים" הולך ומשתלשל בבחינת לידה דווקא, ולא בעיבור – מתחיל "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" עד ל"וישראל עושה חיל" – שמשמעותו הגאולה העתידה, כמוסבר בכמה מקומות.

כז. זה גם תוכנו של הכתוב⁵³: "טוב שם משמן טוב, ויום המות – מיום הולדו". – מה הקשר בין שני ענינים אלו? "

– "שמן"⁵⁴ – משמעותו מעשה המצוות, וכפי שכתוב בזוהר, ומובא בתניא⁵⁵, לגבי הפסוק "ושמן על ראשך לא יחסר". "שם" כמאמר רז"ל⁵⁶: הלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לקנות לו שם". טוב שם משמן טוב: עבודת האדם אינה לשם עצמו, כי אם לעשות ולהקנות שמו של הקב"ה. מנין נוצר "טוב שם"? – "משמן טוב". מקיום המצוות ומעשים טובים.

הוא הדבר ביחס ל"ויום המות מיום הולדו" (מחציתו השניה של הפסוק): ביום ההולדת עדיין לא ידוע. מה יהיה בסופו, אך כשמגיע יום המות, ומתברר ש"ברוך אתה בבואך, וברוך אתה בצאתך" – יציאתו מהעולם היא כביאתו לעולם"⁵⁷ ואף במדה יתרה מזה – אז מסתיים הענין. ברם, מנין בא ענין זה? – "מיום הולדו", כיון שביום ההולדת נמצא הכל בכח, ונכללים בו כל עניני עבודתו שיעבוד בעולם זה, כפי שנאמר לעיל שב"היום ילדתיך" נכלל הכל – עד גילוי המשיח. – ועל פי מה שהוסבר לעיל בקשר למשה רבנו שמשנולד נתמלא הבית כולו אור, הרי הדברים אמורים גם ב"אתפשטותיה דמשה שבכל דרא ודרא", כאמור בתיקוני זהר⁵⁸, עד שנאמר עליו הביטוי, במקום אחר⁵⁹,

שהשמש מאיר מתחת לארץ לששים רבוא כוכבים".

יום י"ב תמוז הוא יום הולדת כ"ק מו"ח אדמו"ר, כל זמן העיבור, הרי למרות ערכה הנעלה של הנשמה לכשעצמה וחשיבות הוריו הקדושים (כך שברור שבחינת "מלמדין אותו כל התורה כולה" היתה בדרגה נעלית ביותר) לא היה בזה ענין, לגבי הבית והעולם. אך ביום ההולדת החלה