602

בעצמו הרי הוא מכשיר את גופו לקיים בו תורה ומצוות (וקיום מ"ע של ת"ת – לכשיגדל – ע"י שמשידע לדבר אביו " מלמדו תורה וכיו"ב, כן באה קודם לכן היניקה והבירור), וממילא מתחילה, גם מבחינה רוחנית, העבודה והיגיעה בכוח.

כה. כך תובן ההלכה שבגמרא, שבן־נח נהרג על העובר, ואפילו על עובר של בן־נח. ואילו ישראל פטור " על העובר, ואפילו עובר של ישראל, כפי שנלמד מן הפסוק⁴⁸: ולא יהיה אסון וגו'.

השוני שבין איש ישראל לבין בן־נח הוא בהתאם לביטוי הנהוג: "להבדיל". כלומר, אין כאן שוני מודרג, כשאיש ישראל נמצא בדרגה נעלית יותר, אלא שיש כאן ענין של "להבדיל", והם שני סוגים שונים לגמרי. דבר זה אמור לגבי הגוף: גופו של איש ישראל הוא מסוג אחר לגמרי משל בני האומות, וכפי שהגמרא אומרת במסכת שבת שמאחר שהם אוכלים וכו' – גם הם כך. אמנם אדמו"ר הזקן מסביר ב"תניא"⁴⁹ ש"ובנו בחרת" מכוון לגוף דוקא משום שבחירה ישנה בין דברים דומים והגוף "נדמה בחומריותו לגופי אומות העולם" – אך פירוש הדבר שרק בחומריותו, בחיצוניות ובגלוי הוא " נדמה כן, אבל בפנימיות קיים הבדל גדול עד שהם נחשבים לשני סוגים שונים לגמרי, כמוסבר, וכפי שהגמרא אומרת במסכת שבת⁵⁰ שיש הבדל בהלכה ביחס לגוף אומות העולם:

דחביל גופי'" וכו'.

כל זה לגבי הגוף. כל שכן – לגבי הנשמה, שהם בבחינת הפכים, כיון שנפש אוה"ע מקורה בשלוש קליפות הטמאות ונשמת ישראל מקורה בקדושה.

כפי שהוסבר לעיל נקרא העובר

אדם" לפי שיש בו גוף ונפש. מובן, איפוא, ההבדל בין עובר של בן־נח לבין עובר של ישראל, וההבדל הוא גם מבחינת הגוף: גופו של עובר ישראל הוא בדרגת "להבדיל" מגופו של בן־נח, הוא מסוג אחר לגמרי, והן מבחינת הנשמה: נשמת עובר ישראל היא אף בסוג הפכי מנשמת עובר בן־נח.

נשאלת, איפוא, השאלה: מדוע חייב בן־נח אפילו על עובר של בן־נח ואילו ישראל אינו חייב אפילו על עוברו של בן־ישראל?

– הדבר יובן מתוך הסברת ההבדל הכללי בין ישראל לבין אומות העולם: בן ישראל לא נברא כאמצעי לתכלית מסוימת, אלא שהוא עצמו – התכלית. כל הענינים שבכל דרגות ההשתלשלות נבראו לשם ישראל:

בראשית ברא גו' את השמים ואת הארץ – בשביל ישראל שנקראים ראשית".

כלומר: כל הענינים אינם אלא דברים טפלים. כל הענינים שבכלל