591

כולה, במעשה, בדבור, ואפילו במחשבה...

(משיחת י"ג תמוז, תשט"ו)

ד. "ויהי בשלשים שנה"⁶

דובר פעמים רבות שלכל חודש ישנם הענינים שלו, ביניהם ענינים עיקריים של החודש כולו, ובחדשים רבים – עיקריים של כל השנה.

הרי מהותם של החדשים הוא זמן. יש, לכן, לכל ענין של החודש את זמנו בו בא לידי גילוי.

אשר לחודש תמוז, הרי עד לפני שלשים שנה היו בגילוי רק המאורעות הלא־טובים שבחדש. לפני שלשים שנה (תרפ"ז) התגלה הענין הטוב, ענין ימי הגאולה י"ב וי"ג תמוז וההתחזקות שבתורה והמצוות הקשורה בהם, וענין זה הוא הרי עיקרי.

הרי גאולת י"ב וי"ג תמוז – כפי שכותב הרבי במכתבו⁵ (לחגיגית י"ב תמוז) – לא הית הגאולה לאיש פרטי, כי אם גם לכל "מחבבי תורתנו הקדושה שומרי מצוה" וגם למי ש"בשם ישראל יכונה"⁷. "

ענין התורה והמצוות הוא תכליתה של הבריאה כולה. מובן, איפוא, שגאולת י"ב וי"ג תמוז היא גאולה לכל עניני ההשתלשלות, הגילויים העילאיים עד לעצמותו ית'. תכלית כל אלה היא הרי תורה ומצוות, ובימי י"ב וי"ג תמוז "נמשכה", איפוא, גאולה לכל הענינים האמורים עד לעצמותו ית'.

ה. תחלת ה"המשכה" המיוחדת של החדש היא ב"שבת מברכים", ובמיוחד על פי מאמר רז"ל⁸: "שבת – מיניה מתברכין כולהו יומין"⁹ (= השבת, ממנו מתברכים כל הימים), שבכללם הוא יום ראש־חדש, הכולל את כל ימי החודש. נמצא, איפוא, שהיום, בשבת בו מברכים חדש תמוז, מתחילה גאולת י"ב וי"ג תמוז.

ולאמתו של דבר, היא מתחילה עוד לפני כן: כך מובן מן הכלל שאמרו רז"ל^*: "הקב"ה מקדים רפואה למכה". מאחר שהמאסר היה באמצע חדש סיון – הכרח לומר שענין הגאולה היה עוד קודם לכן.

ו. כך – בכל שנה ושנה, מדי שנה מתחדש שוב הענין, כפי שכתוב בכתבי האריז"ל¹⁰ על הפסוק "והימים האלה נזכרים ונעשים": כשהימים

נזכרים" במדה הדרושה – הרי הם גם