585

מצות חלה, לפעמים גם הפירוד – מצוה, ומצוה כזאת שדוקא היא המתקנת חטא כללי.

י. כהנים חלוקים מסתם בני ישראל, ובקרב הכהנים עצמם, חלוק הכהן הגדול מיתר הכהנים.

ביום כפור היה הכהן הגדול נכנס לקדשי קדשים ואילו שאר הכהנים נשארו מבחוץ, ובני ישראל סתם לא היו נכנסים גם לעזרת כהנים.

על הכהנים ושבט לוי בכלל, נאמר¹⁶: יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, שבזמננו זה, הכוונה, לרבנים ומורי הוראה^*.

יש לדעת, איפוא, שרבנים הם מובדלים מכל העם, ולא בכוחו של כל אדם להיות רב, כי דרושים לזה כמה תנאים.

יא. בשעה שמדובר ביחס ליהודים כיהודים, – יש לקרב את כולם, בנוגע, אבל, למושג "רבנות", הכח והתואר "רב", הרי אין ביכולת כל אדם להיות רב.

עליו להבחן כראוי, והעיקר בנוגע ליראתו, שהרי "אם לא זכה – תורתו נעשית לו כו'¹⁷".

אם אינו מודה בכל התורה כולה, הרי אף על הדינים המוצאים חן בעיניו ומקיימם, אינו יכול, ואסור לו להיות דיין.

בהלכות דיינים בחושן משפט, ישנה הלכה הקובעת מיהו הכשר להיות דיין, ואם הוא כזה האומר: שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה, אסור לפסוק אפילו על השמועה, שמודה בה, ודינו כמבואר בסימנים האחרונים בחושן משפט, וכפסק הרמב"ם¹⁸ "מי שאינו מודה אפילו בתיבה אחת בתורה – הרי הוא כופר בתורה".

והנותן "סמיכה" לרבנים כאלו שיהיו מורי הוראה בישראל – הקולר תלוי בצוארו.

ואלו המציגים אותם כרבנים בישראל ונציגי דת ישראל, בה בשעה שכופרים בתורה, כפסק הרמב"ם, עושין התורה פלסתר ח"ו.

יב. טוענים: הרי אהבת ישראל היא יסוד כל התורה, כל התורה ענינה שלום ואחדות, ואדמו"ר הזקן כל כך מאריך במעלת האחדות, איך זה, אם כן, גורמים למחלוקת ופירוד?

אך, בפרק ל"ב בתניא מביא את לשון המשנה^*: אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ודיוק הלשון הוא: ומקרבן לתורה, מקרב את הבריות לתורה,

אבל לא, חס ושלום, להפריד את התורה משלחן ערוך, לגזרה לפי מדת הבריות, ולגלות שליטה עליה, לומר: שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה.