519

שיחה יג

דומה בכמה מעניניו לאילן. אחד הפרטים הוא: האילן גדל והולך, זה עיקרו של העץ. לפיכך נקרא הוא בשם "צומח", משום שענינו הוא לצמוח. בתחלה אינו אלא גרעין, ולאחר כך – אילן גדול, ולאחר מכן הוא נושא פירות. זה אחד הדברים שאדם בכלל, ויהודי בפרט, צריך ללמוד מן האילנות: עליו לצמוח ללא הרף.

עד כמה שהוא טוב היום (בלימוד תורה, בקיום המצוות ובהתנהגות בכלל) – יש להתאמץ שמחר יהיה טוב יותר, ומחרתיים טוב אף מזה. וכשישנה התאמצות קיימת גם ההבטחה של "מסייעין אותו"³ מלמעלה שאמנם ילכו ויגדלו מעלה מעלה, עד למדה יתרה מן ההתאמצות.

ב. ויהי רצון: כיון שהנכם לומדים בישיבה שנוסדה ע"י הרבי, בעל ההילולא שצוינה זה עתה, ומתנהגת בדרך זו ע"י תלמידיו,

יתן הקב"ה שתמלאו הוראותיו, תלכו ותגדלו בתורה, מצוות ובהנהגה טובה, ותעשו זאת בשביעת רצון – בשמחה ובטוב לבב.

ושירוו מכם נחת, נחת אמתי, נחת יהודי ונחת חסידי – הוריכם שיחיו, הרמי"ם שלכם שיחיו, עד לרבי בעל ההילולא.

סעו בריאים והיו בריאים והצליחו בלימוד התורה ובקיום המצוות. (משיחת י"א שבט, תשכ"ב, לצעירי

תלמידי "תומכי תמימים" דמונטריאל)

בשלח

א. ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף – אומר המדרש¹ – היה כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר: זה א־לי ואנוהו. כלומר: אלקות היתה אז " בהתגלות, במדה שכל אחד היה יכול להורות באצבע ולומר: "זה", דבר " שתוכנו הוא ענין הנבואה, כאמור ב"אגרת הקדש"² "שהנבואה היא ראיה בדומה לראיה מוחשית בעיני בשר".

כן נאמר³: "הם הכירוהו תחלה". הילדים שנולדו בשעבוד מצרים ולא ידעו מכל אופן אחר – נאמר לגביהם⁴:

ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור". נעשו להם מלמעלה שני

עיגולים", אחד של דבש ואחד של שמן, ומהם ניזונו. אותו דור של גאולה גדל מילדים אלה ובשעת יציאת מצרים וקריעת ים סוף, כשהיתה