427

היה דוקא בניסוך המים, והשמחה היתה גדולה עד כדי כך ש"מי שלא ראה שמחת בית השואבה – לא ראה שמחה מימיו"³⁶.

כא. וזה הטעם לכך שניסוך היין הוא חובת הזבח וניסוך המים הוא חובת היום, כי ההבדל בין "זבח" ל"יום" הוא:

זבח הוא דבר של עבודת האדם, האדם מביא קרבן. לפיכך יש בזבח הבדלי דרגות רבים, עד שנשים וכו' פטורות ממחצית השקל³⁷ שנוצלה לקרבנות הצבור.

יום טוב הוא דבר הבא מלמעלה, "מיקדשא וקיימא". אמנם קביעת החדש תלויה בבית־דין, אבל לאחר שבין־דין קבע את ראש החדש, הרי ברגע שמגיע יום החמשה־עשר – בא חג הסוכות מאליו. משום כך אין כאן כל הבדלי דרגות, וכולם שוים בכך.

לפיכך, יין – טעם ודעת – הוא חובת הזבח, ומים – קבלת עול – חובת היום, כי עבודה שעל־פי טעם ודעת היא לפי ערך האדם המשיג, ויש כאן הבדלי דרגות כבזבח, ואילו עבודה שמקבלת עול אינה לפי ערך האדם, ואין כאן חשיבות למצבו, שכן אינו שם לב להבנתו והרגשתו, אם מבין הוא ואם לאו, אם מרגיש הוא ואם לאו – הוא אינו מתחשב עם עצמו כלל והוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים. כאן אין הבדלי דרגות, והרי זה כביום־טוב, בו אין חשיבות למצב האדם וברגע שקידש היום – קדוש.

כב. זה גם פשר הדבר שניסוך היין היה צריך להיות דוקא ביום ואילו ניסוך המים היה אפשרי גם בלילה.

עבודה שמצד־השגה אפשרית רק כשאור לו לאדם בשכלו, הוא מבין והוא מרגיש, אז מסוגל הוא לעבוד את ה' על־פי השכל. ואילו עבודה של קבלת־עול אפשרית גם בלילה, בשעה שאינה מאירה לו, ובכל זאת אינו מתחשב בדבר והוא מקבל על עצמו עול מלכותו יתברך.

כג. לפי האמור מתברר שניסוך המים קודם לניסוך היין, שכן לניסוך המים יש מקום כבר בלילה הראשון של חג הסוכות, ואילו ניסוך היין מתחיל רק למחרת בבקר.

– הענין מבחינה רוחנית:

קבלת־עול לבדה אינה מספיקה. יש להשתדל שגם השכל יבין את הצורך לעבוד את ה'. הרי "כל חלב – להוי'", מיטב הדברים יש לתת לה'³⁸, ומה מובחר וערב לאדם יותר מן השכל, לכן יש לשעבד גם את השכל לאלקות.

אך אין פירוש הדבר שקיום המצוות צריך להיות נובע מן השכל ולפיו. אדרבה: יסוד העבודה הוא אך ורק קבלת עול, ורק ע"י הקדמת קבלת־עול – אפשרית ההשגה.

הרי "אלמלא הקב"ה עוזרו – אין