401
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
רב לשנותי – ואילו שנותיו של פלוני בוזבזו לריק וטוב לו שלא נברא9 – כיצד, איפוא, יתכן שלשנות שנינו יהיה ערך שוה?!" – על כך נאמר שכשיש למישהו קושיא בערכין – עליו להעריך עצמו (כדבעי) תחלה, וסרה הקושיא מאליה.
* * *
ה. לגבי חודש אלול יש – נוסף לראשי התיבות ה"כלליים"10 "אני לדודי ודודי לי" – גם מספר ראשי־תיבות "פרטיים" (ביחס לאופן של "אני לדודי"). כללית הם בשלשה מובנים, כנגד שלושת ה"קוים" של תורה,עבודה וגמילות חסדים: א) "אנה לידו ושמתי לך"11 – כנגד קו התורה, כי דברי תורה קולטין הן12, ב) "איש לרעהו ומתנות לאביונים"13 כנגד קו גמילות־חסדים (צדקה), ג) "ומל הוי' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך"14 – כנגד קו העבודה (תפלה ותשובה בכללה), כסיום הכתוב לאהבה גו', ומוסבר בקונטרס העבודה שעיקר עבודת התפלה היא האהבה (ולא היראה)15.
ענין התורה וענין העבודה הוסבר בהזדמנות אחרת.
לגבי ענין הצדקה בלתי מובן מדוע ראשי התיבות הם של "איש לרעהו" הדנות במשלוח מנות ולא בצדקה? כן בלתי מובן מדוע ראשי־התיבות הם של המלים האחרונות, איש לרעהו גו', ולא של "משלוח מנות"?
הביטוי הוא: "ומתנות לאביונים". ההבדל בין עניים לבין אביונים הוא – שעני נקרא מי שאינו עשיר, ואף לא בינוני, אבל יש לו משהו, ואילו אביון נקרא, כפי שאומר רש"י16, "שתאב לכל דבר", לכל דבר קל ערך, כיון שאין לו כלום17.
כן כולל הפירוש "תאב לכל דבר" גם את הקצה השני: הוא תאב אף לדבר הגדול ביותר, משום שהיה רגיל לכך. אפילו סוס לרכוב עליו, וכדומה – מאחר שהוא תאב לכך ובלעדי זאת אינו מסוגל לבצע שליחותו בעולם – עליך לתת לו זאת18.
ברם, עלול אדם לחשוב שהוא הוא העשיר, וכשהוא נותן, דבר גדול או דבר קטן, לחברו האביון – נותן הוא משלו. כלפי כך באות בפסוק לפני המלים "ומתנות לאביונים" – המלים
איש לרעהו": המתנות לאביונים הם של איש לרעהו, המקבל הוא רעהו,
הערות
- 9. ראה לקוטי תורה דברים כט, א. "
- 10. ראה לעיל ע' 99 הערה 23.
- 11. שם הערה 21.
- 12. שם הערה 22.
- 13. שם הערה 25.
- 14. שם הערה 26.
- 15. בפרטיות – מובן שתשובה למעלה מג' קווין הנ"ל, אבל בכללות – תשובה ענינה תשוב אל האלוקים, בקשת צרכיו של האדם (שמהעקרים בזה שיהי' מכופר ומרוצה לפני ה' כו'), רוחניות הענין דקרבן עולה אשם חטאת וכו' – שכל זה הוא מתוכן ענין התפלה. שעל פי זה מובן שכשמדברים הענינים בפרטיות יש לחלק בין תפלה (אני לדודי ודודי לי) ותשובה (את לבבך ואת לבב) – וכדלעיל בליקוט פ' תבוא – מה שאין כן בהביאור בכללות.
- 16. דברים טו, ד.
- 17. ויקרא רבה פרשה לד, ו. מדרש משלי כב.
- 18. כתובות סז, ב. רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ז הלכה ג.
ויקרא רבה ל״ד:ו׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קו, מג): פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמֹּכּוּ בַּעֲוֹנָם, בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמִשְׁתַּעְבְּדִים בַּמַּלְכוּת וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְנִגְאָלִים, חוֹזְרִים וְעוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמִשְׁתַּעְבְּדִים בַּמַּלְכוּת וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְנִגְאָלִין, עַד הֵיכָן, תְּרֵין אָמוֹרָאִין, חַד אָמַר עַד שֶׁדַּלּוּ מִן הַמִּצְווֹת, וְאָחֳרִינָא אָמַר עַד [שידלדלו] [שנדלדלו] מִן הַנְּכָסִים, עַד שֶׁלֹּא הָיְתָה סְפֵיקָא בְּיָדוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן לְהָבִיא אֲפִלּוּ קָרְבַּן עָנִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא יד, כא): וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לֶעָנִי: עָנִי, אֶבְיוֹן, מִסְכֵּן, רָשׁ, דַּל, דָּךְ, מָךְ, הֵלֶךְ. עָנִי, כְּמַשְׁמָעוֹ. אֶבְיוֹן, שֶׁמְתָאֵב לַכֹּל. מִסְכֵּן, שֶׁהוּא בָּזוּי לַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט, טז): וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה. רָשׁ, מִן הַנְּכָסִים. דַּל, מְדֻלְדָּל מִן הַנְּכָסִים. דָּךְ, מְדֻכְדָּךְ, רוֹאֶה דָּבָר וְאֵינוֹ אוֹכֵל, רוֹאֶה דָּבָר וְאֵינוֹ טוֹעֵם וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה. מָךְ, שֶׁהוּא מָךְ לִפְנֵי כֹּל, עָשׂוּי כְּמִין סְקוּפָה הַתַּחְתּוֹנָה, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ.
משנה תורה, הלכות מתנות עניים ז׳:ג׳ - הטקסט מספריא
לפי מה שחסר העני אתה מצווה ליתן לו אם אין לו כסות מכסים אותו אם אין לו כלי בית קונין לו אם אין לו אשה משיאין אותו ואם היתה אשה משיאין אותה לאיש אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו והעני וירד מנכסיו קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו ומצווה אתה להשלים חסרונו ואין אתה מצווה לעשרו.
מצוטט בעמוד אחד
אגרות קודש 1
- כרך כ ‹ ז'תרנב לקו"ש ח"ב ע' 401
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.