357

שיחה א

א. בקשר לשבת הנוכחית (שבת חזון) ישנו פתגם¹ של הרב הקדוש ר' לוי יצחק מברדיטשוב נ"ע שבשבת חזון מראים את בית המקדש השלישי – ["חזון" מלשון ראיה] אלא שזו ראיה מרחוק. וזה תוכן שבת חזון.

לאור האמור יובן הקשר שבין שבת חזון לבין פרשת דברים – שהרי קביעות שבת חזון היא לעולם בפרשת דברים.

בפרשת דברים נפתח ספר משנה־תורה. למרות שהכל תורה אחת – שונה² משנה־תורה מן החומשים הקודמים בכך שמשנה־תורה נאמר לדור שנכנס לארץ ישראל והיה צורך, לכן, להזהיר בקשר לענינים מסוימים שמתחלה לא היה צורך להזהיר אודותם.

השוני שבין דור המדבר לבין הדור שנכנס לארץ הוא בזה שדור המדבר היה דור דעה³, ואנשיו היו בדרגתו של משה רבנו, שהיתה לו ראיה באלקות, ואילו אנשי הדור שנכנס לארץ כבר באו במגע עם גשמיות, ולפיכך חסרה להם הראיה באלקות. לדידם לא היתה אלא שמיעה בלבד, ככתוב: "ועתה ישראל שמע וגו'"⁴.

ההבדל בין ראיה לשמיעה הוא⁵: ראיית דבר מסוים אינה מוגבלת, אין בה מיצרים והגבלות, כלומר: משראה אדם את הדבר שוב לא יזיזו שום דבר ממקומו להחדיר בו ספקות בדבר, כיון שבעצמו ראה אותו. ברם, כשאדם שומע דבר מסוים, אף שהשמועה נקלטת אותה שעה היטב בקרבו – הרי, בכל זאת, עלול הדבר להתערער באמצעות קושיא. פרט זה מוכיח שגם בשעה שהענין נקלט, לכאורה, גם אז הוא בהגבלה.

לפיכך, – ב"משנה־תורה", שנאמר לדור שנכנס לארץ, שלא היתה לו אלא בחינת שמיעה באלקות – יש צורך לצוות על מסירת נפש וכדומה, דברים שלדור המדבר לא היה צורך לצוות ולהזהיר עליהם.

עם זאת, למרות שהדור שנכנס לארץ היה בדרגה פחותה מזו של דור המדבר, היה לו גם יתרון שלא היה בדור המדבר – עליו נאמר, לגבי דור המדבר: "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וגו'"⁶, והכוונה לשילה ולירושלים⁷ – לאחר הכניסה לארץ.