315

ולא היתה זו רק מטרתו, כי אם גם הדרך למטרה. כלומר שגם בגלוי היתה הדרך "אוהב את הבריות". ועל ידי כך, "ומקרבן לתורה". לעשותם לבני־תורה.

כך היתה גם דרכם של רבותינו הנשיאים, עד כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא ועד בכלל, שעבודתם היתה: הדלקת הנרות.

בכל איש ישראל ישנו "נר הוי' נשמת אדם", אלא שיש אשר מחכים שידליקוהו, וזאת היא עבודת נשיאי ישראל, הדלקת נר הוי' נשמת אדם החבוי בקרב כל איש ישראל, ובכך קיימים שבעה סוגים.

אצל נשיאי חב"ד בכלל, ואצל כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא בפרט היתה האהבה בגלוי: לא רק המטרה היתה – אור, כי אם גם הדרך למטרה היתה באופן זה. בדרכי קירוב ובדרכי נועם הדליק את נר הוי' נשמת אדם בכל סוגי ישראל.

(משיחת יו"ד שבט, תשט"ז)

א. הסדר בהפצת המעינות חוצה, הוא: לא להמתין עד שאלה הנכללים בגדר "חוצה", יבואו למעינות, אלא: "יפוצו מעינותיך חוצה", לצאת החוצה ושם להפיץ המעינות.

ודרך זו יסודה באהרן הכהן, שעליו נאמר "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", אהרן לא המתין עד שבאו אליו, אלא הקדים והלך אליהם.

והוא הלך "לבריות", כלומר, גם לאלה שאין בהם כל יתרון מלבד היותם "בריות", ברואי הקב"ה, גם אליהם הלך אהרן וקרבם לתורה⁷.

ברם, דיוק הלשון הוא: "ומקרבן לתורה", הוא קרבם אל התורה, לא שקירב התורה אליהם, למרות שפנה ל"בריות", לא נתן להם התורה לפי רוחם: לא עשה שום פשרות והיתרים בתורה: לא קירב את התורה לרוח הבריות, אלא קירב את הבריות לתורה, תורה תמימה, כמות שהיא.

ב. "נקודת" עבודתו של אהרן רמוזה בפרשת השבוע – בהעלותך את הנרות. נרות רומזים לנשמות ישראל, וכנאמר: "נר הוי' נשמת אדם"⁸. בכללות קיימים שבעה סוגים בנשמות ישראל, וכמבואר בלקוטי תורה⁹ שזהו ענין שבעת נרות המנורה, ועבודת אהרן היתה: הדלקת הנרות והעלאתם. בכל איש ישראל ישנו הנר האלקי, אלא שהוא חבוי, ועבודת אהרן היא להדליק נרות אלו, ולגלותם מהעלמם.

וכל כך פעל אהרן בגילוי נשמתו של כל יהודי, "עד שתהא שלהבת עולה מאליה". כל זמן ש"נר הוי'" של הבריות זקוק להדלקתו של אהרן – לא הגיעו הם עדיין לתכלית. העבודה צריכה להיות: הדלקת הנר עד שהשלהבת תעלה מאליה, כשאין צורך עוד בהדלקה, והיא דולקת ומאירה מאליה.