217

שעם ישראל והטבע הנם דברים שונים מעצם מהותם. ההתנהגות העליונה עם בני ישראל אינה קשורה לחוקי הטבע, כי אם תלויה בקיום התורה והמצוות. משום כך הרי אף בשעה שעל פי הטבע אין חשש לגזירה – באה על בני ישראל גזירת כליה ר"ל כשהם באים במגע עם ענינים בלתי כשרים, "שנהנו מסעודתו של אותו רשע".

ב. מסקנה זו מתקבלת גם מהתבוננות בדרכי הישועה וההצלה: ביטול הגזירה לא היה על פי הטבע, כי אם דוקא ע"י תשובה והתקשרות אל הקב"ה.

בשעה שנודע למרדכי ואסתר על קיום הגזירה, היה עליהם לכאורה לנקוט באמצעי השתדלות טבעיים אצל המלך אחשורוש, לארגן משלחת דיפלומטית שתדרוש ממנו את ביטול הגזירה. ואילו לפי המסופר במגילת אסתר היתה פעולתה הראשונה של אסתר המלכה לבקש ממרדכי: לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום. זה היה הצעד הראשון לביטול הגזירה.

יתר על כן, אסתר הוסיפה ואמרה: "גם אני ונערותי אצום כן" – הרי כל חשיבותה של אסתר בעיני אחשורוש באה מפני "ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות", ומובן מאליו שצום של שלש יממות לא יוסיף חן (על פי הטבע), כי אם, אדרבה, יביא לצמצומו⁷, ואם כן כיצד הרשתה אסתר לעצמה לצום⁸?

התשובה היא: כשם שהגזירה לא באה על פי הטבע כן לא באה הישועה בדרך טבעית. ההצלה באה, הרי, ע"י התשובה, ואחת מדרכי התשובה הוא הצום, ובשעה שכל היהודים הנמצאים בשושן צמים (וממילא אסור על היחיד לפרוש מן הצבור) – ברור ש"גם אני ונערותי אצום כן". אשר לצמצום החן שהדבר עלול לגרום, ו"לא סמכינן אניסא"⁹, והחובה לדאוג ל"לבושי" טבע לכל השפעה – הרי הם, סוף סוף, לבושים בלבד, ולא סבות לגרימת ההשפעה, וכשהסיבה – ההתחזקות בקיום התורה והמצוות – היא במדה מספקת, יביא גם "לבוש" מצומצם את התועלת הדרושה.

אלא שמשום ההעלמה והההסתרה המצויה בזמן הגלות – באו גם הגזירות וגם ההצלה בדמות של התפתחות טבעית. ברם הסיבות האמיתיות היו התורה והמצוות. ההנאה ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע" הביאה את הגזירה, והצום והתשובה ביטלו אותה.

ג. ההוראה הטמונה בפרשה זו, לימינו אלה במיוחד, היא:

ישנם כאלה הטוענים שהאמצעי העיקרי לשמירת קיומו של עם ישראל בזמן הגלות הוא ההשתדלות