179

כבוד, ואדרבה. מה, איפוא, חיבור "כסא־הכבוד", שני ענינים הפכיים?

– אך תוכן הדברים הוא כדברי המגיד ממעזריטש⁶ שאילו היו מאירים רוב וגודל הבהירות שלמעלה – לא היו הנבראים מסוגלים לקלוט. לפיכך יש הכרח בכיסוי, שיכסה ויסתיר את הבהירות. ברם אין זה העלמה והסתרה מוחלטת, כי אם העלמה והסתרה של האור שבדרגה נעלית מכפי שהנבראים מסוגלים לקלוט, ועל ידי כך מתגלה אור שבאופן יחסי לנבראים, וגילוי זה משפיע עליהם לתת כבוד להקב"ה.

זה הרי, ענינו של כסא לפי פשוטו: כסא נועד לישיבה, והרי ידוע שישיבה היא ענין של השפלת הגוף. כשאדם עומד הריהו גבוה ואילו בישיבה הוא משפיל עצמו. תוכנו של כסא הכבוד הוא, איפוא, שהקב"ה מצמצם ומשפיל עצמו אל הנבראים.

גם האותיות של "כסא", מ"כסא הכבוד", מורות כן: כס אל"ף. אור אין־סוף ברוך־הוא, אלופו של עולם, מכסה עצמו בכס זה וע"י כך הוא מתגלה לנבראים.

זה, אם כן, ענינו של כסא הכבוד: הקשר בין הקב"ה לבין הנבראים, ראשית התגלות אור אין־סוף, ברוך־הוא, בנבראים. (כפי שידוע שכסא הכבוד הוא ב"עולם הבריאה", עולם הכסא).

ג. גילוי כסא הכבוד מעורר בנבראים שני הלכי־רוח שונים, של "רצוא" ושל "שוב".

– רצוא: מאחר שהנבראים חשים בהפלאת האלקות – במדה שאינם מסוגלים לקלוט ב"כלים" שלהם, לא בשכל ולא ברגש הלב – מעורר בהם הדבר רצוא וכליון־נפש, יציאה מן הכלים וההגבלות ורצון להכלל באלקות.

– הדרגה הנעלית לגמרי מכסא הכבוד אינה עשויה לעורר כלות־נפש, כי מאחר שהיא נעלית באופן של לאין־ערוך – אין מקום אפילו לחוש בהפלאתה. אבל ביחס לדרגת כסא הכבוד יש מקום לחוש, לפחות, בהפלאת הדבר.

שוב: ידיעת רצונו וכוונתו של הקב"ה – "נתאוה הקב"ה להיות לו, יתברך, דירה בתחתונים" – שלכן העלים עצמו, ע"י כסא הכבוד, כדי לרדת לנבראים – מעוררת הלך־רוח של "שוב", קבלת־עול וקיום תורה ומצוות כאן בעולמנו זה.

ד. שני כיוונים אלה, של "רצוא" ו"שוב", הם שני הענינים של מטבע ואש.

"רצוא" הוא ענינו של אש, שטבעו להתנשא אל על ומבטא רצוא וכלות־נפש לעלות. "שוב" הוא ענינו של מטבע "שחריף לצאת" – הדבר מתקבל על־ידי כל אחד ובמדה שוה.

– שהרי ההבדל בין רצוא לשוב – הוא: