168
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ויקיפו כולו) ואז – "שחרית", נוצר אור ו"פרק אחד" – "ערבית" נוצרת עריבות.
מן התורה יש "להמשיך" זאת גם ב"עבודה" זו תפילה, שגם בה יהיה "ופרצת". ביושבי אהל צריכה להיות התבוננות ארוכה לפני התפלה, בשעת התפלה וגם לאחר התפלה. בבעלי עסק, שההתבוננות בתפילה לדידם היא מוגבלת – צריכה גם ההגבלה להיות מוגבלת, שהתפלה לא תהיה מהירה וקצרה כל־כך עד שאין מקום לתקוע בה מחט, והרי ע"י "פתחו לי כחודו של מחט" בא "אפתח לכם כפתחו של אולם".
כשם שבגשמיות ישנה, הרי, לעתים, אפשרות ברגע אחד להרויח בהרבה יותר מאשר בשעות רבות בהזדמנות אחרת – כך גם, להבדיל, בתפלה: גם כשאין לו זמן רב – הרי באותו זמן העומד לרשותו עליו לעסוק בעבודת התפלה, והשי"ת יתן לו הצלחה שבזמן קצר זה ישיג תועלת.
התפלה היא, הרי, ענין של "רצוא". יש, איפוא, להמשיך את "ופרצת" גם בקו של גמילות חסדים, כפי שדובר בהרחבה אודות "ותומכיה מאושר", המוסב על "תמכין דאורייתא": נתינת מעשר היא חובה, חומש – משום "תקנת אושא", ואפילו לגבי יותר מחומש מוסבר ב"אגרת התשובה" ו"אגרת הקדש" שיש לתת לשם תיקון הדברים הבלתי רצויים. שם (באגרת הקדש ואגרת התשובה) נידון הדבר מבחינת התיקון על עוונות וכו'. וכל שכן שהדברים אמורים כשזה מבחינת "קו" אחר27.
מסופר28 על הבעש"ט שנתן צדקה יותר מחומש, ונשאל: הרי נאמר "אל יבזבז יותר מחומש"? על כך השיב ש"המבזבז" הוא מלשון ביזה (כבמלחמה וכד'). כלומר: הדברים אמורים רק במי שאינו רוצה לתת ודרושה לו מלחמה עם עצמו, להשיג את הנתינה כביזה, בדרך כפיה, וזה "אל יבזבז יותר מחומש". לעומתו – הנותן בשמחה ובעונג (– במה שונה הצדקה מתענוגות וצרכים אחרים שעליהם הוא מוציא ממון?)!
ואשר לטענתו של אדם – שלא הגיע עדיין לדרגה כזו שהצדקה תהיה אצלו בשמחה ובתענוג – כלפי זה בא "ופרצת". במיוחד, לאחר שהוא בטוח בקיום ההבטחה של "ובחנוני נא בזאת" – מוסיף לו הדבר שמחה ותענוג. כן צריך להיות "ופרצת" באלו העובדים במוסדות הקדושים, כשם שהתלמידים נדרשים לא להביט בשעון – כך הרמי"ם וכו' אינם צריכים "לבצע את שעות העבודה", כי אם להיות שקועים בדבר ללא חישובים – וכו'.
וע"י התנהגות לפי "ופרצת" בכל הענינים האמורים יתן הקב"ה "ופרצת"
הערות
- 27. ראה כתובות סז, ב. זח"ג ט, ב. נמוקי יוסף לב"ק ט, ב. שו"ע או"ח סי' תרנ"ו ובנ"כ שם. ואכ"מ.
- 28. הובא בס' אורח לחיים פרשת תרומה ובס' וציוה הכהן פט"ו.
שולחן ערוך, אורח חיים תרנ״ו - הטקסט מספריא
אִם קָנָה אֶתְרוֹג שֶׁרָאוּי לָצֵאת בּוֹ בְּצִמְצוּם, כְּגוֹן שֶׁהוּא כְּבֵיצָה מְצֻמְצֶמֶת, וְאַחַר כָּךְ מָצָא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, מִצְוָה לְהוֹסִיף עַד שְׁלִישׁ מִלְגָיו בִּדְמֵי הָרִאשׁוֹן, כְּדֵי לְהַחְלִיפוֹ בְּיוֹתֵר נָאֶה. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם מוֹצֵא שְׁנֵי אֶתְרוֹגִים לִקְנוֹת וְהָאֶחָד הָדוּר מֵחֲבֵרוֹ, יִקַּח הֶהָדָר אִם אֵין מְיַקְּרִים אוֹתוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלִישׁ מִלְגָיו בִּדְמֵי חֲבֵרוֹ. הַגָּה: וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶתְרוֹג, אוֹ שְׁאָר מִצְוָה עוֹבֶרֶת, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַזְבֵּז עָלֶיהָ הוֹן רַב, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ, אֲפִלּוּ מִצְוָה עוֹבֶרֶת (הָרֹא"שׁ וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם ני"ג ח"ב); וְדַוְקָא מִצְוַת עֲשֵׂה, אֲבָל לֹא תַּעֲשֶׂה יִתֵּן כָּל מָמוֹנוֹ קֹדֶם שֶׁיַּעֲבֹר (הָרַשְׁבָּ"א וְרַאֲבָ"ד) וְעַיֵּן לְקַמָּן סוֹף סִימָן תרנ"ח (בהג"ה).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.
- אגרות קודש כרך א קכה ב"ק ט, ב
- אגרות קודש כרך א קכו ב"ק ט, ב
- אגרות קודש כרך כ ז'תקיח ב"ק ט, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך לב קדושים שיחה ב מאותו ספר ב"ק ט, א
- לקוטי שיחות כרך א מקץ שיחה א מאותו ספר ב"ק ט, ב
- לקוטי שיחות כרך א חנוכה שיחה א מאותו ספר ב"ק ט, ב
- לקוטי שיחות כרך ה וירא שיחה א מאותו ספר ב"ק ט, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות שיחה ד מאותו ספר ב"ק ט, ב
- לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז מאותו ספר ב"ק ט:
- לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז מאותו ספר ב"ק ט, ב
- תורת מנחם שיחת ליל נר חמישי דחנוכה ה'תשי"ג ב"ק ט, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשי"ט ב"ק ט, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת ה'תשכ"א ב"ק ט, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת* ש"פ וירא, י"ח מרחשון, ה'תשכ"ה ב"ק ט, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשכ"ג ב"ק ט, ריש ע"ב
- תורת שמואל תר"ם אשריכם זרעי על כל מים ב"ק ט, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה דיני הלואה כ שם ט, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רמב (ד) ב"ק ט, ב
- משולחן הארי הלכות שבת שם בקו"א סק"ה ב"ק דף ט
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמב להזהר בכבוד שבת בבא קמא דף ט

