150

נאמר בשמונה פרקים לרמב"ם⁸ שכשם שישנן מחלות ורפואות הגוף כך ישנן מחלות ורפואות הנפש. מובן, איפוא, שמתופעות רבות הקיימות בחולי ורפואת הגוף – אפשר ללמוד לגבי חולי ורפואת הנפש.

ז. משמעותה של מחלה, רחמנא ליצלן, היא, בדרך כלל, שחסר או לקוי חלק מסוים בגוף. ברם, ישנה מחלה שלא חסר דבר בגוף, כי אם, אדרבה, נוסף (גידול) בבשר. לכאורה: מה איכפת כשנוספה חתיכת בשר, והרי לא חסר פרט מן החלק הצריך להיות? עם זאת הרי ברור שזו מחלה, ואדרבה: פעמים זו, רחמנא ליצלן, מחלה גדולה יותר מכשחסר משהו בגוף עד שזו מחלה חזקה ר"ל שלא רוצים לקראה בשם.

חלק הבשר שנוסף גורם נזק למקום בו הוא נמצא ואף עלול ר"ל להתפשט יותר.

כשם שהמחלה שונה מכל שאר המחלות כך ריפויה שונה מריפוי שאר המחלות. כל הרפואות מורכבות מתוספת מסוימת הניתנת לאדם, ולעומתן הרפואה למחלה זו היא להרוס את החלק הנוסף, וע"י כך מתרפא האדם באמת.

הרפואה למחלה זו ר"ל הומצאה רק לפני מספר דורות, והדרכים המפורטות לשימוש ברפואה הומצאו מאוחר יותר, ועדיין נמשך המחקר.

ח. מובן מאליו שאין ממש בדבריו של מי שאינו רוצה להשתמש ברפואה זו משני טעמים: א) ענינה של רפואה הוא הרחבת וחיזוק מציאות הגוף ולא הריסתו. ב) מאחר שדורות על גבי דורות לא השתמשו בה – אינו רוצה לשמוע לרופאים החדשים ורפואותיהם החדשות, הוא "עצמו מומחה" ולכן יתנהג כפי שהתנהגו בעבר. כל אדם מבין שאין בדברים אלו ממש.

– לפי שהדבר אותו יש להרחיב ולחזק הוא החלק הבריא של הגוף, אבל לא את החלק שנוסף, משום שאינו שייך לגוף, כי אם, אדרבה, מזיק לו, ולפיכך יש להרוס אותו.

בעבר לא היתה מחלה זו כה גלויה ומצויה כמו עתה ומשום כך לא חיפשו כל־כך, והעיקר: מלמעלה לא זומנה הרפואה אליה. לעומת זה, לאחרונה כשהמחלה התרבתה ר"ל – הקדים הקב"ה רפואה למכה, וזימן את הרפואה.

ט. כל הדברים שבגשמיות נובעים משרשם והדומה להם ברוחניות. אף המחלה והרפואה האמורה, שבאה בדורות האחרונים – הרי זה משום שהדומה לה ברוחניות באה בדורות האחרונים.

הרי עתה עקבתא דעקבתא דמשיחא, הנה מיד יהיה "קץ שם לחשך" לכן מתחזקת ומתרבה "קליפת עמלק", חוצפה וישות ללא טעם וללא מניע.