128

שברון לב הוא כפי שאמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש: "אנחה יהודית היא תשובה עילאה", ולכן ב"שעה" אחת, תפנית אחת ("שעה" מלשון: פניה) הוא נעשה צדיק גמור.

יא. כך יובן הדבר, שבירושלמי¹⁷ נלמד הענין של ל"ט מלאכות – מן הכתוב: "אלה הדברים". האות ה"א של "אלה" נדרשת כאילו היתה חי"ת, והרי הגימטריא של המלה היא שלשים ותשע.

לכאורה קשה הדבר: נכון אמנם שאותיות ממוצא משותף מתחלפות, אך כיצד אפשר לדרוש אות ה"א כאות חי"ת בענין של מספר?

ברם, הענין הוא: ל"ט המלאכות של העולם – מעצם בריאתם והתהוותם הם ענין של חי"ת, כנ"ל, ורק ע"י ה"עבודה" של "אלה הדברים", מלאכות המשכן, "ששת ימים תעשה (בדרך ממילא)¹⁸ מלאכה" גו', נעשית מהן ה"א. לפיכך, בפסוק בו מדובר על עבודת "אלה הדברים", ל"ט המלאכות כפי שהיו במשכן, נאמר "אלה" באות ה"א, כי ע"י עבודה נעשית מהן ה"א.

(משיחת ש"פ ויק"פ, תשי"ב)

יב. בדרך כלל ניתן לומר שכל רבותינו, נשיאי ישראל, עד כ"ק מו"ח אדמו"ר ועד בכלל – היו "ענין" אחד. כל אחד מהם עסק בשלימות בכל השטחים. דבר זה משתמע גם מן הביטוי "ממלא מקום אבותיו" שמובנו מילוי מקום, על כל פרטיו.

עם זאת היה לו לכל אחד מרבותינו ענינו המיוחד שלגביו הביע התלהבות מיוחדת ובאמצעותו ביצע גם את שאר הענינים.

בהתאם למוסבר באגה"ק¹⁹, בתוכן מאמר רז"ל²⁰ "אבוך במאי זהיר טפי", אף שאמנם קיים את כל המצוות כולן – הרי ישנו לכל אחד ענין מיוחד המשמש "שער" לנשמתו, דרכו עולים כל תורתו ומצוותיו.

[רעיון זה תואם גם את דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחותיו, בהן הסביר כי חלוקת הדרגות בין הרביים מכוונת לחלוקה בין ה"ספירות": הבעש"ט והמגיד – "כתר", אדמו"ר הזקן – "חכמה", אדמו"ר האמצעי – "בינה" וכו'. ידוע שכל ספירה כלולה משאר הספירות אלא שהן מתבטאות ומשתלשלות דרך ספירה זו דוקא, כן הדבר ביחס לרבותינו, אשר בענין המיוחד לו, התמסר כל רבי בדורו (בהתאם לספירה אליה הוא שייך) – נכללו שאר הענינים].

יג. הענין המיוחד אליו התמסר כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא – הוא: ביצוע כל דבר בפועל ממש ובהתפשטות יתר.

את כ"ק מו"ח אדמו"ר לא הרתיע