ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך א חנוכה שיחה א

92

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

הקודם, שכן אי אפשר לאדם להסתפק בכך שלא ירד מדרגתו ויעמוד עדיין באותו מצב כאתמול, אלא שעליו להתעלות מעלה מעלה.

יג. סיכום הדברים:

בשעה שהחושך גדול – אין להתרשם מן החושך השורר ברחוב, אלא, אדרבה, יש לצעוד במסירת־נפש להאיר את הרחוב, ולהוסיף מדי יום תוספת אור עוד ועוד, עד שיובא עוד שמן טהור וזך.

ודרכי הביצוע הן:

א) אין להסתפק במדת האור שהאירה אתמול, כי אם יש להוסיף כל יום. היום – נר אחד, מחר – שנים, מחרתיים – שלשה, וכן הלאה. להתחיל מיד בנרות רבים – אין לתפוס מרובה. יש, אם כן, להתחיל בנר אחד, אך יש להתכונן להדליק מיד למחרת שני נרות, ומחרתיים – שלשה.

ב) אין להסתפק ביצירת אור בבית ושברחוב יבוא האור מאליו, אלא יש להשקיע השתדלות להאיר את הרחוב,

ג) הגישה לכך צריכה להיות במסירת־נפש, כפי תוכן הענין של נס – למעלה מן הטבע. גם כשמסתכלים עליו בעין רעה – אין לו להתרשם. אלא לבצע במסירת־נפש את השליחות שהטיל עליו הקב"ה.

יד. זו, איפוא, הדרישה מכל איש ישראל: עליו לדעת שהוא "שגריר" של הקב"ה לחמם את הגשמיות שבחלקו בעולם עד שיאיר בו ובסביבתו.

והאופן של ביצוע הדבר צריך להיות – לא להסתפק במה שנעשה אתמול, כי אם להוסיף אור מדי יום. יש לדעת מה נעשה אתמול כדי לדעת כמה יש להוסיף היום.

כשהולכים בדרך זו – במסירת־נפש, לא להסתפק באור שבבית, ולא להסתפק במה שנעשה אתמול – ישנה ההבטחה כי בסופו של דבר יהיה אמנם כן. ברחוב מתחיל להיות אור, והאור גדל והולך, עד שנמצא שמן טהור להדליק בבית־המקדש.

(משיחת כ"א כסלו, תשי"ג)

טו. מצות נר חנוכה שונה מכל המצוות בשנים:

א) בכל המצוות ישנה הדרך של קיום המצוה כתיקונה ויש גם דרך של הידור במצוה, אבל אין "הידור מן ההידור".

הוכחה לדבר במאמר הגמרא: "הידור מצוה עד כמה? – עד שליש" ולאחר מכן נאמר בגמרא³⁰ שעד שליש – משלו, ומכאן ואילך – משל הקב"ה. נמצא, איפוא, שאפשר להדר ללא שיעור, וכל זה ייכלל בהידור מצוה.

לעומת זה במצות נר חנוכה ישנו לא רק המצוה עצמה, ולא רק הידור מצוה, כי אם גם "מהדרין מן המהדרין".

ב) בכל המצוות מקיים רוב העם את עצם המצוה בלבד, ואילו בנר חנוכה

הערות

30. ב"ק ט, ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.