78
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ה. בפרשת וישב מספרת התורה על יוסף הצדיק, שהיה יפה תואר ויפה מראה, והיה מסלסל בשערו17, ומשום כך "ותשא אשת אדוניו" גו' עד שניתן במאסר, ואף בהיותו שם – אשר הוא עושה ה' מצליח.
לסיפור זה שני חלקים: א) ביחס ליוסף, שהיה יפה תואר ויפה מראה. ב) ביחס לאשת פוטיפר. שני החלקים, ככל עניני התורה, מהוים הוראות נצחיות להתנהגות שלנו בחיי יום־יום.
ו. לגבי יוסף נאמר: "יוסף הוי' לי בן אחר", וכ"ק אדמו"ר ה"צמח־צדק"18 מפרש שעבודתו של יוסף היתה לעשות את ה"אחר" ל"בן", כלומר – לעשות בעלי תשובה.
ליוסף היה הכח הדרוש לשם כך שכן הוא עצמו היה "יפה תואר ויפה מראה", הוא היה יפה הן במצוות עשה והן במצוות לא־תעשה (כמוסבר במקומות רבים19 שענינו של "תואר" הוא מצוות עשה, ושל "מראה" – מצוות לא־תעשה), ולפיכך היה באפשרותו להשפיע גם על אחרים, להפוך מ"אחר" – ל"בן".
וזו הוראה לכל אחד, שהרי כל אחד נדרש לעסוק לא עם עצמו בלבד כי אם גם עם אחרים: עליו לזכור, לשם השפעה על אחרים, את הכלל "קשוט עצמך, ואחר־כך קשוט אחרים"20. עליו להיות "יפה תואר ויפה מראה", ואז יהיה מסוגל להשפיע גם על אחרים.
– אין פירוש הדבר, שיש לאדם להמתין ב"טיפול" באחר עד שיגיע הוא עצמו לשיא השלמות. ודאי שלא זו הכוונה, כי למרות מצבו הוא עליו לעסוק גם עם אחרים ואסור לדחות את הדבר.
אך מצד שני עליו לזכור שהוא חייב לטפל גם בעצמו, לתקן את חסרונותיו הוא, ודבר זה – תיקון החסרונות העצמיים – חשוב לא רק לעצמו כי אם גם לשם האחר.
שכן כשיש לאדם מגרעות שאינו עושה לתיקונן – חש בהן השני, ואינו יכול, איפוא, להשפיע עליו במדה הדרושה.
יש, אם כן, להכיר את גודל האחריות לתיקון החסרונות העצמיים, שכן כשאין עוסקין בכך גורמים נזק גם לאחרים.
יש להשקיע מאמצים גדולים להיות "יפה תואר ויפה מראה" שכן המדובר לא ביחיד כי אם ברבים.
ז. ההוראה מן הספור של אשת פוטיפר היא:
רז"ל מספרים לנו21 שאשת פוטיפר לשם שמים נתכוונה. היא חזתה שיצאו ממנה ילדים ליוסף, אך טעתה שכן לא ממנה יצאו כי אם מבתה.
יש להיווכח מכאן שעשוי להיות
הערות
- 17. רש"י עה"ת בראשית לט, ו. זח"א קפט, ב.
- 18. אור התורה ויצא רכ, א.
- 19. ראה ד"ה ויהי אומן תרכ"ז.
- 20. ב"מ קז, ב.
- 21. ראה רש"י בראשית לט, א.
רש"י על בראשית ל״ט:א׳ - הטקסט מספריא
ויוסף הורד. חוֹזֵר לְעִנְיָן רִאשׁוֹן, אֶלָּא שֶׁהִפְסִיק בּוֹ כְּדֵי לִסְמֹךְ יְרִידָתוֹ שֶׁל יְהוּדָה לִמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף לוֹמַר שֶׁבִּשְׁבִילוֹ הוֹרִידוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ, וְעוֹד כְּדֵי לִסְמֹךְ מַעֲשֵׂה אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפַר לְמַעֲשֵׂה תָמָר לוֹמַר לְךָ, מַה זּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם אַף זוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁרָאֲתָה בְאִצְטְרוֹלוֹגִין שֶׁלָּהּ שֶׁעֲתִידָה לְהַעֲמִיד בָּנִים מִמֶּנּוּ, וְאֵינָהּ יוֹדַעַת אִם מִמֶּנָּה אִם מִבִּתָּהּ:
ויוסף הורד AND JOSEPH WAS BROUGHT DOWN — It (Scripture) now reverts to the original subject (and consequently it states ויוסף הורד “Joseph had been brought down to Egypt” before the events last mentioned); it interrupted it only in order to connect the account of the degradation of Judah (Genesis 38:1) with that of the sale of Joseph, thus suggesting that it was on account of him (i.e. Joseph — Judah’s part in the sale of Joseph — ) that they (his brothers) degraded him from his high position. A further reason why this narrative of Judah and Tamar is interpolated here is to place in juxtaposition the story of Potiphar’s wife and the story of Tamar, suggesting that just as this woman (Tamar) acted out of pure motives so also the other (Potiphar’s wife) acted out of pure motives, for she foresaw by her astrological speculations that she was destined to be the ancestress of children by him (Joseph) — but she did not know whether these children were to be hers or her daughter’s (Genesis Rabbah 85:2).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

