68
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
וי"ט
א. על הפסוק: "עם לבן גרתי" – מוסיף רש"י "ותרי"ג מצות שמרתי", כי אותיות "גרתי" הן "תרי"ג"1. דברי רש"י אלו טעונים הבהרה: א) כיצד, בכל זאת, משתלב פירושה הפשוט של המלה "גרתי" – שהוא במובן של גרות – עם הדרשה של תרי"ג? ב) לשם מה היה על יעקב להודיע לעשו על שמירתו את תרי"ג המצוות? ג) היכן טמונה כאן ההוראה (תורה = הוראה) לתקופתנו?
ב. הסברת הדברים:
– "עם לבן גרתי" – כל עניני "לבן הארמי", החפצים הגשמיים של העולם הזה, שור וחמור, צאן ועבד ושפחה, – כולם היו לגבי יעקב בבחינת "גירות", זרים היו לו, אין אלו מענינו של יעקב אבינו.
לדידו – רק הנשמה והתורה והמצוות "ביתיים" לו וקרובים אליו.
משמעות זו צפונה גם בפסוק אחר בפרשת השבוע: "ויבן לו בית, ולמקנהו עשה סכות"2. לו – לעצמותו, הנשמה וענינה, בנה והכין דירת קבע, ול"מקנהו" – כל הקנוי לו ונוסף על עצמותו מבחוץ (כי הנשמה כשלעצמה, וביחוד בהיותה למעלה איננה זקוקה ואין לה שום שייכות לכך, רק בבואה כסלו
למטה היא "קונה" כדבר נוסף
לעצמותה), הגשמיות – עשה "סכות",
דירת עראי.
[כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר באחת
משיחותיו3 מעשה במגיד ממעזריטש
שהתבטא "בבית – שונה הדבר",
כלומר: כל אדם מעונין שביתו יהיה
מלא כל טוב, אך בהמצאו בדרך הוא
מסתפק בדירה שאינה נאה ובריהוט
שאינו נאה, והרי אנו נמצאים
בדרך...].
כך יובן הקשר בין פירושה הפשוט
של המלה "גרתי" לדרשתו של רש"י,
שכן רק מתוך הזרות לגשמיות העולם
– מתאפשרת שמירה מדוקדקת של
תרי"ג המצות, מבלי שתבל ומלואה
יפריעו לכך.
ג. יתר על כן:
כאשר הגשמיות נחשבת לגבי האדם
בבחינת "גירות" – הרי לא רק שאין
היא מפריעה לעניני הרוחניות, אלא
שהרוחניות, אף נותנת את השפעתה
בגשמיות, עד כדי כך שהגשמיות
עצמה הופכת לרוחניות וקדושה.
זו גם המשמעות בסיום הפסוק:
"ויהי לי שור וחמור, צאן ועבד
ושפחה". – הדברים הגשמיים עלו
לדרגת "לי" הם נחשבו כשייכים
לעצמותו של יעקב וענינו העיקרי.
הערות
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.