43

ולפי זה יובן ביתר בהירות פשר הדבר ששבועה זו נלמדת משבועת אברהם אבינו לגבי נשואי יצחק ורבקה, שענינם הוא יחוד מ"ה וב"ן, יחוד כללי⁵⁶, כידוע בספרי הקבלה. משום כך, היא נלמדת לגבי מודה במקצת, שענינו בעבודת השם הוא כללי.

יט. ההוראה המעשית הנלמדת מעניננו, היא: כשיוצאים לעסוק בעניני העולם, חייבת להיות הידיעה הכללית, שיסוד העבודה הוא נקיטת ספר תורה" – יגיעה בתורה עד כמה שהפנאי (על פי השולחן ערוך) מרשה זאת, ובחלק הזמן הנותר תהיה לפחות ההנהגה בשעבוד המוח והלב. וזה יביא גם את הכוח להפיכת כל עניניו הגשמיים – ל"כלים" לאלקות.

* * *

כ. בפרשת השבוע מסופר אודות התחלת הגאולה. בפרשת השבוע הקודם מסופר בקשר לגלות: "והכנעני אז בארץ", כמאמר רז"ל⁵⁷ שהיה הולך וכובש כו', אך בפרשת השבוע כבר נזכרת הגאולה: אברהם אבינו קנה מעפרון שדה בארץ־ישראל, ולעיני בני חת – שכולם הודו בשייכותו לאברהם – התחלת הגאולה הכללית של כלל ישראל.

אף שעבור השדה שילם אברהם ארבע מאות שקל כסף – הרי נאמר בקשר לכך שלאמתתו של דבר לא היה בכך של עילוי לעפרון, כי אם אדרבה, מגרעת⁵⁸: בגלל זה החסירו משמו האות "ו".

וכפי שכתוב בספר "פענח רזא" – לאחד הראשונים – שתמורת ארבע מאות שקל כסף ששילם אברהם אבינו, זכה כל בן ישראל בחלק מארץ־ישראל, בהתאם לחישוב המופיע שם – לפי החשבון שזרע חומר שעורים שוויו חמישים שקל כסף⁵⁹ – שלפיו מתברר שתמורת ארבע מאות שקל, קבל כל אחד מששים רבוא ישראל, אמה על אמה בארץ־ישראל.

הגאולה החלה כבר אז ואין עלינו אלא להסיר את ההעלמות וההסתרים, ולהביא את הגאולה לידי גילוי למטה – בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו ממש.

(משיחת ש"פ חיי שרה, תשט"ז)